עת"מ 43766-05-16 ליפוג'ן מוצרים (9000) בע"מ נ' מועצה אזורית משגב

מבוא והשתלשלות ההליכים

1. העותרת חויבה לשלם בשנת 2016 ארנונה בגין שטח שסווג על ידי המשיבה כ"קרקע תפוסה" והשאלה העיקרית בתיק זה האם תקיפת ההחלטה נעשתה בעיתוי ובאופן הראוי.

    

2. העותרת שוכרת נכס בפארק התעשייה משגב (מספרו ברישומי המשיבהXXXXXX), הנכס נמצא בתוך מבנה תעשייה המושכר למספר שוכרים.

    

   משנת 2013 דרשה המשיבה מהעותרת בנוסף לתשלום ארנונה עבור שטח הנכס בו מחזיקה העותרת, תשלום בגין חלק יחסי של שטח הכביש ההיקפי והחניות המשרתים את המשתמשים במבנה וזאת בהסתמך על התנאים המגדירים סווגו של שטח כקרקע תפוסה. והתנאי הרלבנטי למחלוקת שבין הצדדים הוא התנאי לפיו השימוש וההחזקה בשטח שבמחלוקת הם "לא יחד עם בנין", (להבנת תיאור השטח ראו תרשים ו2' לעתירה).

    

   משמע שטח שאינו חלק מבניין ניתן לראות בו כ"קרקע תפוסה", בהתקיים תנאים נוספים שאינם במחלוקת.

    

3. משהתעוררה שאלה זו בשנת 2013, הגישה העותרת השגה על קביעת המשיבה, משנדחתה ההשגה, הגישה העותרת ערר לוועדת הערר לארנונה. ועדת הערר בחנה את טענות הצדדים ואת מהותו של השטח שבמחלוקת וקבעה בהחלטתה מיום 1.12.2014 (להלן-החלטת ועדת הערר) כי נכונה עמדת העותרת, השטח מהווה חלק אינטגראלי מן המבנה, לא מדובר בקרקע שהיא "לא יחד עם בנין" ולכן הורתה הוועדה לבטל את חיוב הארנונה בגיןשטח זה, תחת הסיווג של קרקע תפוסה (נספח ח' לעתירה).

    

4. המשיבה שלא השלימה עם ההחלטה הגישה ערעור מינהלי (עמ"נ 34262-06-15) שנדון לפניי, העותרת בחרה שלא להיות מיוצגת על ידי עורך דין באותו הליך. הדיון נקבע לשמיעת טיעוני הצדדים ליום 24.11.2015, ולאחר שהוחלפו דברים בין הצדדים מחוץ לאולם בית משפט הם הודיעו כי הגיעו להסכם לפיו מבלי שמי מהצדדים מודה בטענת משנהו "ומבלי שיהיה בכך כדי להותיר את החלטת ועדת הערר על כנה", הוסכם כי העותרת תשלם למשיבה 30% מהחיוב של קרקע תפוסה לשנים 2013-2015", נתתי להסכמה תוקף של פסק דין באותו יום, 24.11.2015 (אכנה להלן את ההסכם- הסכם הפשרה, ראו נספח י' לעתירה).