עת"מ 42894-08-14 יונגר נ' רשות האוכלוסין וההגירה- משרד הפנים

בעתירה זו התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים, מיום 17.7.14, בה קבע כי החלטת הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן – הוועדה הבינמשרדית), שלא ליתן לעותרת מעמד בארץ, היא סבירה ודחה את השגתה על ההחלטה האמורה. כן התבקש בית המשפט, בעתירה זו, להורות על מתן תושבות קבע לעותרת.

רקע עובדתי

1. העותרת, אזרחית הונגריה וילידת שנת 1953, היא אלמנתו של אזרח ישראלי (מר ארנסט יונגר), אותו פגשה עת עבד כנציג חברתYES בהונגריה. לדבריה, לאחר 7 שנות היכרות וקיום חיים משותפים מחוץ לישראל, נישאו השניים בטקס אזרחי ביום 24.07.02. ביום 5.8.02, העותרת נכנסה כדין לארץ עם בעלה. ביום 8.8.02 קיבלה העותרת אשרת שהייה מסוג ב/2, וביום 18.11.02 זו שודרגה לאשרת ב/1. ביום 12.6.03 שודרג מעמד העותרת, היא קיבלה אשרת א/5 ונישואיה למר יונגר נרשמו במרשם האוכלוסין של משרד הפנים. ביום 27.6.04 נפטר מר יונגר ממחלת הסרטן. ביום 11.7.04 התייצבה העותרת בלשכת המשיב 1, הודיעה על פטירת בעלה והגישה בקשה להארכת רישיונה לשנה נוספת לצורך הסדרת ענייניה. באותו המועד, חתמה העותרת על תצהיר בו התחייבה לצאת מישראל בתום השנה. באותו היום גם נערכה ועדה לשכתית שבעקבותיה תיק איחוד המשפחות (אחמ"ש) של העותרת ובעלה נסגר.

2. ביום 25.5.05 הגישה העותרת בקשה לתעודת עולה מכח חוק השבות, תש"י-1950, בעקבות גיור שעברה. ביום 25.12.05 נשלח לעותרת מכתב בו הודע לה כי בקשתה נדחתה מאחר שהיא "אינה קריטריונית". סיבת דחיית הבקשה היתה העובדה כי העותרת לא שהתה במחוז גיורה במשך כל זמן הגיור. ביום 12.6.06 עתרה העותרת לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, להורות על הסדרת מעמדה בארץ (בג"ץ 4899/06). עתירתה נדונה יחד עם עניינן של מספר אזרחיות זרות שבעליהן, אזרחי המדינה, נפטרו בעיצומו של הליך ההתאזרחות המדורג. בית המשפט העליון דחה את העתירות וקבע כי אין לו עילה להתערב בהסדר הקיים, אולם (בהתאם להחלטה קודמת בתיק זה) הוא קבע כי תתקיים בחינה פרטנית בעניינה של כל אחת מהעותרות (פסק דין מיום 2.8.09).

3. בעקבות פסק הדין, פנתה העותרת לראש הדסק (ביום 23.9.09), תחילה בבקשה פרטנית ולאחר מכן ללשכת המשיב (ביום 9.2.10), בבקשה למתן מעמד. ביום 23.5.10 נשלח לעותרת מכתב מאת ראש דסק מרכז לפיו בקשתה מסורבת וכי אין להעביר את עניינה לוועדה הבינמשרדית משום שאין היא עומדת בתנאי הסף. זאת מאחר שלא עברה מחצית מתקופת התהליך המדורג קודם לפטירת בעלה. ביום 9.6.10 נשלח מטעם העותרת מכתב ערעור על החלטה זו. לאחר מכן, ביום 16.6.10 הועבר עניינה של העותרת לדיון בוועדה הבינמשרדית, לפנים משורת הדין (כך לדברי המשיבה). ביום 30.1.11 שלח אבי כלתה של העותרת מכתב למשיב 1 בו טען כי בשיחות עם העותרת אמרה זו שלא תעזוב את הארץ כל עוד היא מקבלת קצבה מהמדינה; כי יש נגדה מספר כתבי אישום בגין תקיפת כלתה ואף הוצא נגדה צו הרחקה ל-90 יום; כי העותרת מקבלת בביתה גברים זרים למסג'ים; וכי העותרת סייעה לבנה להיכנס לארץ במרמה. ביום 9.5.11 הגישה העותרת השגה בגין אי מתן מענה על-ידי הוועדה הבינמשרדית. ביום 11.8.11 כתבה עורכת דינה של כלת העותרת מכתב למשרד הפנים, בו נטען כי בנה של העותרת תקף את אשתו בעידוד העותרת. במכתב מיום 19.1.12, הודיעה ראש הדסק לעותרת, כי הוועדה הבינמשרדית החליטה לדחות את בקשתה, בנימוק שזו אינה מעלה טעם הומנטארי מיוחד המצדיק מתן מעמד בישראל והעותרת נדרשה לצאת מן הארץ בתוך 14 יום. העותרת השיגה, ביום 13.5.12, על החלטת הוועדה הבינמשרדית, בפני ועדת ההשגה וזו דחתה את ההשגה, ביום 17.7.14.

   עד כאן הרקע להגשת עתירה זו.

   טענות העותרת

4. העותרת טענה כי הכתה שורשים עמוקים בארץ ואין לה בית אחר זולת ישראל. העותרת דוברת, קוראת וכותבת עברית וחיה אורח חיים יהודי-דתי. לטענתה, בינה לבין משפחת בעלה המנוח קשר משפחתי עמוק והיא התערתה לחלוטין בארץ ובחברה הישראלית. כמו כן, טענה העותרת, כי בנה היחיד היגר לישראל לפני מספר שנים, לאחר שגם הוא נישא לאזרחית ישראלית, ולהם שלושה ילדים משותפים, אזרחי המדינה. לפי העותרת בנה הסתכסך עם אשתו לפני מספר שנים, והוא עירב את העותרת בסכסוך, אך זהו אינו המצב היום, ונכון לעת הזו יחסי העותרת עם כלתה חיוביים. העותרת טענה כי היא סבתא פעילה ומעורבת בחיי היום-יום של משפחת בנה. לדבריה, הגרעין המשפחתי שלה מצוי בארץ, כמו גם קברו של בעלה המנוח, אותו היא פוקדת באופן קבוע.

5. עוד טענה העותרת כי אמה ואחותה אמנם מתגוררות בהונגריה, אך אין לה בסיס משפחתי ממשי במדינת מוצאה: אמה של העותרת כבת 90, מצבה התפקודי רע, והיא אינה יכולה לשמש מקור תמיכה לעותרת. כן טענה העותרת, כי הקשר שלה עם אחותה רופף עד לא קיים. מעבר לזאת, לדבריה, היא התבססה כלכלית ומקצועית בישראל, בעוד שאין לה בסיס כזה בהונגריה וספק אם בגילה תוכל לבנות בסיס חדש.

6. לטענת העותרת, ביום 17.11.03 (קודם לפטירת בעלה), הגישה בקשה לגיור בפני בית הדין המיוחד לגיור בתל אביב, ורק לאחר תחילת הליך הגיור התגלתה מחלתו המתקדמת של מר יונגר. משכך זה ביקש כי תפנה לגיור בהונגריה, הואיל והאמין שלאחר מותו לא יתאפשר לעותרת לבצע את הליך הגיור בישראל. העותרת החלה בלימודי היהדות אצל הרב שינברגר באמצעות ביקורים אישיים אצלו בבודפשט (דצמבר 2003, ינואר 2004, ובפברואר ואפריל 2005), ובאמצעות שיחות וידאו באינטרנט ושיחות טלפון. נוסף על זאת, נטען, כי מיום 3.4.05 החלה העותרת להיפגש עם הרב שינברגר מידי יום לקראת כניסתה ליהדות (ביום 14.4.05). לטענת העותרת, שגתה הוועדה הבינמשרדית כאשר לא דנה בהליך הגיור של העותרת, עת דנה בזיקתה לישראל. לפי העותרת, היא מוכרת כיהודייה על ידי הרבנות והגופים הדתיים אך לא על ידי המדינה, ולדידה, אין בכך למנוע מהכרה בגיורה זה כמקים זיקה מהותית למדינת ישראל וטעם מיוחד למתן מעמד. עוד טענה העותרת, כי המשיב אינו מכיר בתהליך הגיור אותו עברה אך ורק משום שמותו של בעלה לא איפשר לה להמשיך את תהליך הגיור בישראל ואילץ אותה לבצע את ההליך בצורה מפוצלת, וכי מדובר אך בעניין טכני. העותרת מבקשת להבהיר שהיא אינה מבקשת כי הליך הגיור שלה יוכר כתקף. אולם, היא מבקשת כי הזדהותה העוצמתית עם היהדות ועם העם היהודי ואורח חייה הדתי יהוו עדות להיותה בעלת זיקה של ממש למדינה השווה לזיקה הקיימת לה למדינת מוצאה.

7. לטענת העותרת, ועדת ההשגה התעלמה מהפגמים אשר נפלו בהחלטת המשיב והגיעה למסקנה שגויה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות העובדתית. ראשית, לא נלקחה בחשבון העובדה כי העותרת עובדת וחיה בארץ קרוב לעשר שנים בעודה ממתינה להחלטה בעניינה. שנית, העותרת ובעלה חיו יחדיו קרוב לעשר שנים ואין ספק בכנות הקשר שהיה ביניהם. שלישית, מדובר באשה בשנות ה-60 לחייה אשר גילה יקשה עליה להשתלב מחדש בארץ מוצאה ללא בסיס כלכלי-חברתי. רביעית, לא נשקלה העובדה כי הקשר של העותרת עם משפחתה בהונגריה רופף. וחמישית, ועדת ההשגה פטרה עצמה מלדון בגיור העותרת, לאור 'היעדרה של סמכות' ועקב טעות עובדתית במועד תחילת הגיור.