עת"מ 42419-10-15 גברמריאם ואח' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה ולבקשה למחיקתה וטענות הצדדים:

בפני עתירה המופנית נגד החלטת המשיבה שהורתה לעותר 1 להתייצב במרכז השהייה במתקן "חולות" וזאת בהתאם להוראות סעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות").

בהמשך להחלטה שניתנה ביום 7.1.16 הודיעה המשיבה כי בהתאם למתווה שגובש בימים אלה ואושר בהחלטת ביהמ"ש העליון, במסגרת בקשה לביזיון בית המשפט, שהגישו העותרים בבג"צ 8665/14 טשומה נ' הכנסת, בכוונת המשיבה לזמן את העותרים לשימוע נוסף, במהלכו יתאפשר לעותרים לשטוח את מלוא טענותיהם באשר למשכה של הוראת השהייה שהוצאה בעניינו ובה בעת יתאפשר לממונה ביקורת הגבולות ליתן דעתו, במסגרת החלטה נוספת וחדשה, לנסיבותיו של העותר עובר למתן הוראת השהייה וגם לאחר מכן. על כן, המשיבה טוענת כי משהעותרים עתידים להיות מוזמנים לשימוע נוסף, בסופו תינתן החלטה, כאשר ככל שיבקשו העותרים לתקוף את ההחלטה החדשה שתינתן בעניינם יוכלו לעשות זאת לפי כללי הסמכות הרגילים ויישמרו להם הטענות שהעלה במסגרת עתירה זו, מתייתר המשך הדיון בעתירה זו. המשיבה מציינת כי עד לקבלת החלטה בעניינו של העותר וכניסתה לתוקף של הוראת השהייה, רישיון הישיבה הזמני של העותר יוארך על ידי המשיבה מעת לעת. על כן, מבקשת המשיבה להורות על מחיקת העתירה.

העותרים מתנגדים לבקשת המשיבה ומבקשים ליתן פסק דין בעתירה. יחד עם זאת, ככל שיורה ביהמ"ש על מחיקת העתירה, מבקשים העותרים לחייב את המשיבה בהוצאות מוגברות בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עד כה וכצעד הרתעתי.

המשיבה טוענת כי אין מקום לחייבה בהוצאות מוגברות וכי עמדת המשיבה היא כי לא נפל כל פגם בהחלטתה בדבר הפניית העותר לשהייה במרכז חולות, אך בהתאם למתווה שגובש ואושר בהחלטת ביהמ"ש העליון, בכוונתה לערוך לעותרים שימוע נוסף. נטען כי ניתן לחייב את המשיבה בהוצאות בשיעור דומה לזה שנפסק בעתירות האחרות.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המשיבה ולמחוק את העתירה, שכן למעשה התוצאה של הצהרתה של המשיבה כי בכוונתה לערוך לעותרים שימוע חדש וליתן החלטה חדשה הינה שהעתירה דנן, שהוגשה נגד ההחלטה הקודמת, מתייתרת. מובן כי טענותיהם של העותרים שמורות ואם ירצו לעתור נגד ההחלטה החדשה שתינתן תשמר להם הזכות לעשות כן. במצב הדברים הנוכחי אין טעם לדון בעתירה, כאשר ידוע כי המשיבה מתכוונת לערוך שימוע חדש וליתן החלטה חדשה בעניינם של העותרים.

לטעמי אין גם טעם בנסיבות העניין להשהות את העתירה עד לעריכת שימוע נוסף לעותרים, שכן לעת הזו החלטת המשיבה בעניינם מבוטלת בפועל ואין לדעת מתי ואם בכלל תינתן החלטה חדשה בעניינם. כן אין לדעת האם במסגרת ההחלטה החדשה שתינתן בעניינם , אם וכאשר תינתן החלטה חדשה, תורה המשיבה על שליחתו של העותר למתקן השהייה. כמו כן, חזקה שהמשיבה תפעל בהתאם להוראות ביהמ"ש העליון ולמתווה שגובש, לפיו תיערך בחינה פרטנית של כלל הוראות השהייה, תוך זימונם של כלל השוהים לשימוע נוסף במהלכו יתאפשר לכל אחד מהם לשטוח את מלוא טענותיו הפרטניות ושקילת כל הנסיבות הנוגעות למתן הוראת השהייה והשתלבות והסתגלות במתקן השהייה. מובן כי במסגרת זו יהיה על המשיבה לבחון שוב את טענת העותרים לעניין הקשר הזוגי שבינם, על כל המשתמע מכך. כמו כן, בנסיבות העניין, יהיה על המשיבה להביא בחשבון את החלטת בית משפט זה שניתנה ביום 7.1.16, לרבות העובדה שבית המשפט הורה על הגשת כתב תשובה, כמפורט בהחלטה, על כל המשתמע מכך.

עם זאת, ובנסיבות אלה, אין טעם בהשהיית העתירה, שכן ההחלטה שנגדה הוגשה העתירה מבוטלת ואין לדעת מתי ואם תינתן החלטה חדשה והאם יהיה צורך לעתור נגדה.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת העתירה. אשרת השהיה שהוצאה בעבר לעותר תחודש, עד להחלטה אחרת שתתקבל בעניינו.