עת"מ 41803-11-14 דוד ברונר נ' מדינת ישראל

עניינה של העתירה שלפניי בבקשה כי בית המשפט יוציא צו כנגד המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה (המשיבה 1, להלן: המשיבה 1 או המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין) לפעול ולנקוט בהליכים שונים, המתחייבים, כך לטענת העותר, לצורך הפיכת שטח מסוים בעיר בני ברק לדרך, תוך הריסת בניה בלתי חוקית, שקיימת במקום לטענת העותר. העותר מתמקד בעבירות בניה שנעשו, לטענתו בבניין בחלקה 733 בגוש 6192 ברחוב ריינס 13 פינת רח' אונקולוס 2 בבני ברק (להלן: הבניין), ולענייננו, חריגה מקווי בניה לשטח שהופקע לטובת אותה דרך. מר ברונר עצמו מתגורר ברחוב ריינס 15 בבית הגובל בבניין ממערב. זוהי בתמצית העתירה שלפניי.

1. רקע הדברים והליכים קודמים

עתירה זו היא העתירה השנייה באותו עניין. בשנת 2008 העותר הגיש עתירה קודמת לבית משפט זה (עת"מ 2821/08 ברונר נ' הועדה המקומית לתו"ב בני ברק), שנדונה לפני כב' השופטת רות רונן (להלן: העתירה הראשונה). בעתירה שלפניי מתבסס העותר, בין היתר על פסק הדין בעתירה הראשונה.

לכאורה היה מקום לפתוח פרק זה בעתירה הראשונה בה נדון עניינו של אותו הבניין עצמו. עם זאת, העותר טוען בעתירתו כי אחת הסיבות שלא נענים לבקשותיו בנוגע לאכיפת דיני התכנון והבנייה בנוגע לבניין נובעת מכך שעיריית בני ברק, ובעיקר הועדה המקומית לתכנון ולבניה מתנכלות לו. לטענתו הוא עצמו הגיש בקשה להיתר בניה, להוספת חזית מסחרית לבניין בבעלותו, ומאז 2009 מסרבת הועדה המקומית לדון בבקשה שלו להיתר. העותר המציא מסמכים גם של שכן או שכנים נוספים הגובלים בביתו שלו או בסמטת אונקולוס כפי שיפורט. הוועדה המקומית מצידה גם היא מפנה להליכים בנוגע לביתו של העותר ומצביעה כי גם העותר ביצע עבירות בניה ואף הוגש כנגדו כתב אישום. לאור זאת, ולמען שלמות התמונה, יש לסקור את כלל הבניינים בהם מדובר וההליכים בעניינם.

הבניין שבו מדובר הוא הבניין ברחוב ריינס פינת רחוב אונקולוס בבני ברק. סמטת אונקולוס שהינה רחוב ללא מוצא יוצאת מרחוב ריינס. הבניין הוא בנין פינתי במפגש הרחובות רייס וסמטת אונקולוס. טענתו המרכזית של העותר היא שהרחוב הקרוי סמטת אונקולוס הוא צר למעבר רכבי חירום והצלה (רוחבו עומד על פחות משלושה מטר, על אף שעל פי התב"ע רוחבו היה אמור להיות חמישה מטרים. לטענת העותר הדבר נובע מכך שבבניין יש חריגות מקו הבניין לשטח שנועד להפקעה לצורך הרחבת הסמטה. מגרש 733, עליו יושב הבניין נשוא העתירה, גובל בכשני שליש מהסמטה בצידו האחד וברחוב ריינס בצידו השני. היינו, הסכנה לה טוען העותר היא לבתים המצויים בהמשך סמטת אונקולוס וכלל ועיקר לא לביתו שלו (במהלך העתירה התברר כי העותר מתגורר כיום בנתניה ולא בבני ברק).

ביתו של העותר לא נמצא בסמטת אונקולוס, אלא בבפינת הרחובות ריינס וגוטמכר, בניין ליד הבניין נשוא ההליך שלפניי, על רחוב ריינס, בכתובת רח' ריינס 15 (גוש 6192 חלקה 732). למגרש עליו בנוי ביתו של העותר 5 צלעות: שתיים קצרות במיוחד (האחת גובלת ברחוב גוטמכר והשניה בסמטת אונקולוס) ושלוש ארוכות יותר. הצלעות הארוכות גובלות, האחת ברחוב ריינס, בהמשך לבניין נשוא העתירה, השנייה במגרש אחר (637) הפונה מצדו האחד לרח' גוטמכר ובצידו השני לסמטת אונקולוס) והשלישית גובלת בבניין נשוא העתירה שלפניי (ראו תשריט שצורף לתגובת הועדה המקומית מיום 13.4.15).

היינו, לביתו של העותר לא נשקפת כל סכנה מהעובדה שרכבי חירום והצלה אינם יכולים להיכנס לסמטת אונקולוס שכן הצלע המשמעותית של מגרש העותר פונה לרחוב ריינס. נראה כי שלל ההליכים הן בנוגע להיתר הבניה שמבקש העותר, הן בנוגע לחריגות הנטענות על ידו בבניין, נובעות מסכסוך שכנים בין בעלי הבניין לבין העותר. יש לציין עוד, כפי שיפורט להלן, כי גם דיירי הבית ברחוב גוטמכר שהצלע הקצרה ביותר של המגרש שלהם גובלת בסמטת אונקולוס, ומרביתו גובלת ברח' גוטמכר, פנו גם הם בעניין הסכנות שבסמטת אונקולוס לעירייה, למרות שגם לביתם לא נשקפת סכנה כתוצאה מרוחב הסמטה. היינו נראה כי קיים סכסוך שכנים, כשהוועדה המקומית נמצאת בתווך. אמנם, כפי שציין העותר וועדת העררבמסגרת אחד ההליכים קבעה בעניין הבניין כי הועדה המקומית פעלה שלא כדין וביטלה את החלטתה, וכפי שנקבע בעתירה הראשונה קיימות עבירות בניה מסוימות בבניין, אולם מנגד, העותר מאשר גם כי הוא חרג לעבר השטח נשוא ההפקעה, וחויב לשלם קנס בגין עברות בנייה.

העותר הגיש בקשה להיתר בנייה בביתו שלו, כך שתאושר לו חזית מסחרית ובעניין זה ניהל הליכים רבים בוועדת הערר ובבתי משפט כנגד הועדה המקומית (ראו מסמכים שצירף להודעתו מיום 22.2.15 ובהם ע"ע 5295/10 מיום 25.10.10; עת"מ 29016-03-13 לודמיר נ' הועדה המקומית לתו"ב בני ברק, שם העותר היה אחד המשיבים; עת"מ 2821/08 בעניין בקשה לצו זמני במסגרת העתירה הראשונה ועוד אחרים). לטענתו גורמים בבניין נשוא העתירה שלפניי מתנגדים לחזית המסחרית, לאותם גורמים מהלכים בעירייה ועל כן העירייה מתנכלת לו. העותר מציין דברים אלו מבלי להפנות ולו לשם או עובדה אחת שיתמכו בטענותיו בהקשר זה. העותר מציין כי מאותם טעמים הוגש כנגדו כתב אישום, שבסופו של יום שילם העותר קנס של 2,000 ₪ (ראו סעיפים 1-10 לתגובת העותר מיו 22.2.15.

לאור האמור אתאר להלן את ההליכים השונים שהתקיימו בעניין (ככל שאלו הוצגו במסגרת העתירה שלפניי), את האירועים שהתרחשו במהלך העתירה הראשונה ולבסוף את פסק הדין בעתירה הראשונה.