אזרחית מולדובה שהחלה בהליך לקבלת אזרחות ישראלית חויבה לצאת מהארץ לאחר שנפרדה מבן זוגה בעקבות אלימות שנקט כלפיה

הרקע לעתירה:

בפני עתירה שעניינה הסדרת מעמדה של העותרת בישראל וזאת לאחר שהחלה בהליך המדורג מכוח חיים משותפים עם בן זוג ישראלי אשר לאחר זמן מה החל לנקוט נגדה באלימות, לטענתה. העותרת הגישה ערר על החלטת המשיב לפיה הופסק ההליך המדורג למתן מעמד לעותרת בישראל מכוח חיים משותפים עם בן זוג ישראלי וערר זה נדחה, כפי שיפורט להלן. על כך מלינה העותרת.

העותרת, אזרחית מולדובה, ילידת 1971, נכנסה לישראל ביום 20.3.08 כעובדת סיעודית. ביום 13.11.11 הגישה בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח חיים משותפים עם מר א' ר', אזרח ישראל, יליד 1945. העותרת טענה בעת הגשת הבקשה כי סיימה לעבוד אצל המעסיק בחודש ספטמבר 2011 וכי מאז היא חיה עם בן זוגה הישראלי. ביום 12.12.11 הוזמנו בני הזוג לתשאול אצל המשיב, אשר בסופו הומלץ לאשר לעותרת הארכת אשרת התייר, מסוג ב/2, ל-3 חודשים בסופם תיבחן בקשתם שנית. הבקשה הובאה לפני ועדה לשכתית, אשר לאור מכלול הראיות שהובאו לפניה החליטה כי בשלב זה נדחית בקשת בני הזוג, אולם עניינם יבחן שנית בתוך 3 חודשים (החלטה מיום 12.1.12).

בתום 3 החודשים הגישו העותרת ובן זוגה בקשה למתן מעמד מכוח נוהל ידועים בציבור. לבני הזוג נערך ראיון. לאחר הראיון הוחלט כי ניתן להתחיל בהליך המדורג. לאחר שהתקבל גם אישור לשכת הקשר ניתנה לעותרת אשרת שהייה ועבודה, מסוג ב/1, עד ליום 30.7.13. בהמשך הוארכה האשרה לבקשת העותרת עד ליום 11.7.14. ביום 30.12.13 התקבלה אצל המשיב בקשת מר ר' לביטול אישור השהייה של העותרת, במסגרתה טען כי הוא מבקש לבטל את אשרת השהייה והעבודה של העותרת לאחר שלטענתו החל לסבול מהתנהגותה האלימה. ביום 31.12.13 נשלח זימון למר ר' בו התבקשו בני הזוג להגיע לשימוע ביום 13.2.14 לבירור הטענות ובחינת ההליך המדורג. עוד קודם למועד הריאיון שנקבע, ביום 9.1.14, פנה מר ר' ללשכת המשיב וביקש להגיש פעם נוספת את בקשתו לביטול אשרת השהייה של העותרת. הוא צירף לבקשתו עותק מתלונה שהגיש במשטרה נגד אלימותה של העותרת וכן המציא עותק צו הרחקה שהוציא ביהמ"ש לענייני משפחה נגד העותרת. ביום 27.1.14 פנתה העותרת ללשכת המשיב וביקשה שלא להפסיק את ההליך המדורג למתן מעמד. לעותרת נערך שימוע, במסגרתו סיפרה על ניתוק הקשר הזוגי עם מר ר' ונשמעו טענותיה על האלימות אותה היא חווה מזה זמן.

לאחר השימוע ולאור המידע שהוצג על ידי העותרת, משהובהר כי לא קיים עוד קשר זוגי כן ואמיתי בין העותרת לבין מר ר', נמסרה לעותרת החלטת המשיב בדבר הפסקת ההליך המדורג. למרות שעל החלטה זו ניתן לערער תוך 21 ימים, העותרת פנתה למשיב באמצעות ב"כ רק ביום 10.4.14, לאחר שהוענק לה סיוע מטעם הלשכה לסיוע משפטי. העותרת הגישה במועד זה ערר על החלטת המשיב מיום 27.1.14 ובבקשה לבחון את עניינה של העותרת וליתן לה מעמד בישראל מכוח נוהל אלימות בני זוג. ביום 13.4.14 נשלחה תשובת המשיב הדוחה את טענות העותרת, שכן חלף המועד לערעור וכן מאחר שנוהל 5.2.0019 מתייחס לזוגות נשואים ואינו חל על העותרת. ביום 26.5.14 התקבלה אצל המשיב פניית ב"כ העותרת אליה צורפה בקשה להבהרת החלטה. הפניה נענתה ביום 27.5.14 והמשיב חזר על החלטתו מיום 13.4.14. ביום 22.6.14 הוגשה העתירה.

טענות העותרת:

העותרת מבקשת ליתן לה מעמד בישראל לאור היותה בת זוג לשעבר של אזרח ישראלי שהחזיק בה באלימות וקורבן אלימות קשה שמנסה לשקם את חייה. נטען כי העותרת הגיעה לישראל כעובדת זרה, הכירה את בן זוגה הישראלי בשנת 2010 ולאחר זמן קצר עברו להתגורר יחדיו וחיו כידועים בציבור. ביום 12.2.11 אף חתמו על הסכם ממון שאושר ביום 27.9.11 וקיבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש לענייני משפחה בקריות. נטען כי כבר בשנת 2010 ובמיוחד משנת 2011 החלו בני הזוג לאסוף את המסמכים הנדרשים לצורך הסדרת מעמדה של העותרת בארץ לפי נוהל ידועים בציבור.

העותרת טוענת כי באמצע שנת 2012 לערך החל בן זוגה הישראלי להתעלל בה והפך אלים ופוגעני כל אימת שהיה שותה לשוכרה. לטענתה הוא נהג לצרוך אלכוהול כל יום ולהתעלל בעותרת נפשית ופיזית. נטען כי העותרת חששה שאם תעז להתלונן נגדו תהיה חסרת מעמד בישראל והוא איים עליה באופן מתמיד שכך גם ינהג. כך עד אשר ביום 6.1.14 כשחזרה העותרת הביתה מעבודתה להפסקה וביקשה לנוח, פרץ ביניהם ריב ובן זוגה תקף אותה ואף פנה להגיש תלונה במשטרה וטען כי העותרת היא זו שהשתכרה ונהגה בו באלימות. על העותרת נאסר לחזור הביתה במשך 60 יום. העותרת אף מנהלת בימים אלה תביעת מזונות ותביעה כספית נגד מר א' ר' בעקבות האמור לעיל. בן הזוג הישראלי פנה למשיב וביקש להפסיק את ההליך המדורג והמשיב אכן הפסיק את ההליך המדורג.

נטען כי העותרת הינה חסרת אמצעים ומיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. נטען כי ביום 27.1.14 החליט המשיב על הפסקת ההליך המדורג וקבע מועד של 21 יום להגשת ערר אך העותרת, שלא הייתה מיוצגת באותה עת, לא יכולה הייתה לעמוד במניין הימים שנקבע. העותרת הודיעה למשיב כי פנתה ליחידת הסיוע משפטי שמשרד המשפטים בבקשה לקבל סיוע משפטי וכי הסדרת הסיוע המשפטי תארך זמן, אך המשיב התעלם מטענותיה. ביום 8.4.14 פנתה העותרת באמצעות ב"כ בערר על החלטת המשיב לאור היותה קורבן אלימות של בן זוגה הישראלי. ביום 13.4.14 ניתנה תשובת המשיב. בהחלטתו נאחז המשיב באיחור העותרת בהגשת הערר כדי שלא לבחון אותו וכן טען שהעותרת ובן זוגה הישראלי לא היו נשואים ולכן נוהל אלימות לא חל בעניינה. העותרת הגישה באמצעות ב"כ בקשה להבהרת החלטה ופירטה שנית את הנסיבות הייחודיות בעניינה, אך עקב תקלה המכתב לא הגיע ליעדו ונשלח רק ביום 22.5.14. ביום 27.5.14 ניתנה תשובת המשיב שקבע כי העותרת אינה עונה על דרישות הנוהל ואין מקום לדון בבקשתה.