עת"מ 41701-05-15

החלטת המשיב לדחות בקשתו של העותר למעמד בישראל, היא זו שעומדת בבסיס העתירה להורות על הסדרת מעמדו של העותר בארץ ולחילופין להורות למשיב להעביר עניינו של העותר לועדה הבינמשרדית.

העובדות הרלוונטיות לעניין:

העותר, נתין זר, אזרח אתיופיה, יליד 18.1.1960, שאינו יהודי, אב לארבעה ילדים אזרחי ישראל, אשר עלו עם אימם לארץ בשנת 1991. העותר נשאר באתיופיה כיוון שבני הזוג התגרשו טרם עליית בני המשפחה ארצה. ביום 12.3.2013 נכנס העותר לישראל לרגל נישואי בנו באשרת תייר לתקופה בת שלושה חודשים, עד ליום 12.6.2013. הכניסה אושרה לעותר בכפוף להפקדת ערבות בנקאית להבטחת יציאתו מישראל עם מועד פקיעת האשרה.

העותר לא יצא מישראל ומאז יום 13.6.13 שוהה בישראל באופן לא חוקי.

ביום 9.12.2013 הגיש העותר בקשה לפתיחת הליך גיור בישראל. בקשתו נדחתה, כיוון שעל פי רישומי משרד הפנים, העותר שוהה בלתי חוקי בישראל.

העותר פנה למשרד הפנים ביום 15.6.2014 בבקשה להארכת האשרה כדי שיוכל להתחיל בהליך הגיור. בקשתו נדחתה ביום 16.6.2014 כיוון שעם פקיעת אשרת התייר ברשותו, לא יצא את הארץ וממשיך לשהות שלא כחוק.

ביום 21.7.2014 ו- 21.10.2014 ערער העותר על החלטת המשיב מיום 16.6.2014. הערר נדחה ביום 1.2.2015, ושוב כיוון, שהעותר לא עמד בתנאים שנקבעו בעת מתן האשרה, משמע לא עזב הארץ במועד ומכיוון שהטעמים אשר פירט בבקשתו אינם מצדיקים מתן אשרה, כיוון שבקשתו של העותר לעבור הליך גיור נועדה למטרת השתקעות בישראל.

ביום 8.4.2015 הגיש העותר בקשה למתן רישיון שהייה בישראל מטעמים הומניטריים, לנוכח גילו ורצונו לשהות במחיצתם של ילדיו, כל עוד הזמן מותיר לו לעשות כן. ביום 3.5.2015 דחה המשיב את בקשתו, על גבי "פתקית" קטנה והפנה העותר שוב לתשובתו מיום 1.2.15. מכאן העתירה.

בעתירה ובדיון חזר העותר על טענותיו, שיש לאפשר לו לחיות עם ילדיו וכי טענת המשיב, כי העותר שוהה באופן בלתי חוקי ולא פנה בבקשה להארכה טרם פגה האשרה, הינה בגדר מצג שוא, נעדר בסיס (פר' עמ' 1 ש' 8-9) והנסיבות מצדיקות הפניית העותר לועדה הבינמשרדית לדיון מטעמים הומניטריים.

המשיב טוען לדחיית העתירה על הסף מחמת שיהוי, כיוון שההחלטה בעניינו של העותר ניתנה ביום 1.2.15, בעוד העתירה הוגשה ביום 21.5.15. לגופו של עניין, נטען כי ככלל המשיב אינו מעניק אשרות ישיבה לזרים, אלא במקרים חריגים ובין היתר, משיקולים הומניטריים, כמו מתן מעמד להורה קשיש בודד של ישראלי, בעוד העותר אינו עומד בקריטריון זה. העותר לא הצביע על נוהל אחר, מכוחו ניתן ליתן לו אשרת שהייה.