עת"מ 41418-04-15

לבית משפט זה הוגשה ביום 26.4.2015 העתירה שבכותרת. התבקש בעתירה להשעות התקשרויות של המשיב 1, משרד הבריאות, עם המשיבה 2, שהיא חברה המעניקה שירותי כביסה למשרד הבריאות. עוד התבקש לחתום על הסכם התקשרות למתן שירותי כיבוס וגיהוץ לבית החולים אסף הרופא דווקא עם העותרת שנמצאה "כשירה שניה" לפי מכרז 83/2013 של משרד הבריאות. ועוד התבקשה מסירת כל החומר הקשור במכרז זה וכן לגבי המרכז הגריאטרי ראשון לציון. יחד עם העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים ו/או צו ארעי במעמד צד אחד. בבקשה זו התבקש משרד הבריאות להשעות את תחילת ההתקשרות עם המשיבה 2 – הזוכה במכרז – עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. ועוד התבקש למנוע ממשרד הבריאות מלהפסיק את עבודתו עם העותרת בבית החולים אסף הרופא עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.

עיינתי במכלול החומר שהגישה העותרת הן בעתירתה והן בבקשה לצו ביניים ו/או לצו הארעי. לאחר עיון זה מסקנתי היא שדין הבקשה למתן צו ביניים ו/או צו ארעי להידחות.

הבקשה שהוגשה וכן העתירה כורכות בתוכן שתי טענות עיקריות השלובות זו בזו למרות שקיים ביניהן הבדל משמעותי לכאורי של סמכות. הטענה העיקרית של העותרת, ככל שניתן להבין, ביחס למכרז עצמו (מכרז 83/2013) – נוגעת לזכייתה למעשה של המשיבה 2 במכרז זה. מהחומר שצורף (נספח ט') עולה שוועדת המכרזים של משרד הבריאות בחרה במשיבה 2 כזוכה עוד בהחלטה מיום 16.12.2014. וגם אם העותרת טוענת שלאחר זכייה זו היא פנתה למשרד הבריאות בטענות נגד הזכייה, ובעיקר הטענות שעניינן אי סדרים לכאורה ורישומים כוזבים לכאורה של תפעול המשיבה 2 (הזוכה) בבית החולים אסף הרופא, הרי שטענות אלה של העותרת החלו עוד קודם להחלטת ועדת המכרזים (כבר מחודש אוקטובר 2014). לפי העותרת עצמה, היא פנתה בנדון בהמשך עוד בחודש פברואר 2015 ובחודש מרס 2015 ופנתה גם לאחר ההודעה שקיבלה העותרת מיום 19.4.2015 בעניין סיום ההתקשרות עמה נוכח תוצאת המכרז. כל זאת, כאשר התחלת השירות בידי המשיבה 2 הזוכה היא ביום 1.5.2015 כלומר בעוד ימים ספורים. פירוט זה מצביע על כך שעל פניו, ובוודאי שלצורכי הבקשה לסעד זמני, מדובר בבקשה שהוגשה באיחור ובשיהוי. העותרת בחרה לנהל התכתבויות עם המשיבה 1 במשך תקופה ממושכת, אך באלו אין כדי להצדיק את הפנייה המאוחרת לבית משפט זה בטענות שבאות בבקשה, וזאת אפילו אם כטענת העותרת – ואיני מכריע בכך – היא לא זכתה למענה לפניותיה, כולן או חלקן. מטעם זה אין מקום להיעתר לה, לא כדי צו ארעי במעמד צד אחד, ולא כדי צו ביניים. מעבר לכך, וכנימוק נוסף למסקנה זו, יש להוסיף שמדובר במכרז למתן שירות שהכלל בעניינו הוא של אי מתן סעד זמני מעין זה המבוקש, נוכח היכולת להיפרע פירעון כספי בגין נזקים שייגרמו ככל שייגרמו היה והעותרת תזכה בעתירתה העיקרית. די בנימוקים אלה בכדי להביא לדחיית הבקשות שלפניי בעת הזו.

צוין כבר לעיל, שהעתירה כורכת בתוכה עניין נוסף שיש עמו קושי של סמכות. מדובר בטענות של העותרת המתייחסות ישירות להודעה שהיא קיבלה ביום 19.4.2015 בדבר הפסקת השירות שניתן על ידה. בעניין זה מדובר בהודעה שנשלחה מטעם מנהל מערך הטקסטיל בבית החולים אסף הרופא. ככל שמדובר בתקיפת הודעה זו כפועל יוצא של תוצאות המכרז עצמו, הרי שציינו כבר לעיל שאין מקום למתן צו ביניים כפי המבוקש. אולם העותרת טוענת בבקשה שנפל פגם בהודעה זו שכן לפי הסכם ההתקשרות בין העותרת לבין משרד הבריאות, יש לתת לה הודעה של 60 יום מראש קודם להפסקת העבודה, והדבר לא נעשה. אך הקושי בעניין זה הוא, שלכאורה מדובר בטענה הסכמית שהיא נפרדת מן המכרז מושא העתירה ועל פניו היא גם נפרדת מהמכרז המקורי שהיה והסתיים (במועד לא ידוע) ומכוחו פעלה העותרת במסגרת הסכם עד לעת הזו. ומעבר לכך, ההודעה ניתנה כאמור מפי גורם בבית החולים אסף הרופא. בכל אלה קיים קושי לכאורי הן של סמכות עניינית והן של סמכות מקומית. והגם שעל פי הדין על העותרת מוטלת החובה לפרט את מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית משפט זה "לרבות הוראות החיקוק המסמיך לפיו התקבלה החלטת הרשות שנגדה הוגשה העתירה, והפרט שבתוספת הראשונה לחוק שלפיו מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניין..." – לא עשתה העותרת כן. היא הסתפקה במשפט כללי ולא מספק ככלל ובפרט בנסיבות אלה, שלפיה "לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית והסמכות העניינית לדון בבקשה וליתן אתה סעדים המבוקשים בה" (ראו והשוו סעיף 5(3א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

בשל מכלול טעמים אלה דין הבקשה לסעד זמני להידחות וכך אני מורה. העותרת תודיע עד ליום 7.5.2015 בשעה 12:00 אם היא עומדת על עתירתה זו נוכח ההחלטה בבקשה לסעד הזמני.