עת"מ 41320-11-14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עיריית חיפה

עתירה המכוונת כנגד שתי דרישות תשלום של היטל סלילה ששלחה המשיבה לעותרת, האחת מיום 11.2.14 בסך 1,702,213 ₪ ("דרישת התשלום הראשונה") והשנייה מיום 11.2.15 בסך 405,147 ₪ ("דרישת התשלום השנייה") (וביחד, "דרישות התשלום"), בנוגע למקרקעין הידועים כחלקה 27 בגוש 12721 ("החלקה").

עיקר העובדות 

ביום 11.11.92 רכשה העותרת ממשפחת כיאט ("כיאט") שטח קרקע של 10,794 מ"ר, שהיה באותה עת חלק מחלקה 1 בגוש 10748 ("חלקה 1") ולימים, לאחר שנעשתה חלוקה של חלקה 1, השטח הפך להיות יחידת רישום נפרדת, היינו החלקה. עסקת המכר בין העותרת ובין כיאט לא הסתיימה ברישום, ולכן כיאט עדיין רשומים כבעלי החלקה.

בשנת 1993 ביקשה העותרת היתר לבניית תחנת השנאה (טרנפורמציה) על החלקה ("תחמ"ש"). באותה עת, ומכיוון שהחלקה הייתה עדיין חלק מחלקה 1, שלחה המשיבה לעותרת דרישת תשלום אשר כללה בין היתר אגרת כביש ומדרכה ע"ס 131,433.50 ₪ עבור סלילת רחוב האצ"ל, הגובל בחלקה 1, שבוצעה בשנת 1979 ("דרישת התשלום בגין רחוב האצ"ל"). לאחר דין ודברים בין העותרת, המשיבה וכיאט, הוסכם בין הצדדים ביום 25.8.94 כי כיאט ישלמו סך של 169,434 ₪ "לסילוק תביעת העיריה בגין סלילת רחוב האצ"ל", וזאת בדרך של קיזוז כספים שהמשיבה הייתה חייבת להם. מששולמו כל האגרות והיטלי הפיתוח ניתן לעותרת היתר הבנייה.

בשנת 2012 אושרה תכנית לאיחוד וחלוקה של חלקה 1, והחלקה נרשמה כחלקה נפרדת, הרשומה עדיין בבעלות כיאט ואינה גובלת ברחוב האצ"ל. ביום 11.2.14 שלחה המשיבה הודעה לעותרת כי בכוונתה לבצע עבודות סלילה ברחובות אלמוג ושונית הגובלים בחלקה, הכוללות את סגירת הכביש הטבעתי בין רחוב שונית לרחוב אלמוג, אשר בהתאם לתכנית מתאר חפ/919ד' – שינוי בינוי ברמת חביב, ישמש כביש גישה לתחמ"ש. להודעת המשיבה צורפה דרישת התשלום הראשונה לפי חוק העזר לחיפה (סלילת רחובות) (תיקון) תשע"ד-2014 . בהמשך, לאחר מועד הגשת העתירה, נשלחה לעותרת דרישת התשלום השנייה. המשיבה טענה כי דרישת התשלום הראשונה התייחסה לכל השטח של התחמ"ש, ואילו דרישת התשלום השנייה מתייחסת רק לשטח הבנוי של התחמ"ש.

להשלמת התיאור אציין כי דרישות תשלום נשלחו גם לכיאט, אשר הגישו עתירה מנהלית לביטולן (עת"מ 46264-09-14). כיאט טענו כי על אף היותם רשומים כבעלים, הבעלות בחלקה היא של העותרת, וביום 3.12.14 ניתן פסק דין המאשר הסדר פשרה בין הצדדים, שלפיו ככל שיתברר שהעותרת היא הבעלים של החלקה – העירייה לא תדרוש מכיאט את תשלום היטלי הפיתוח בגינה.