עת"מ 41150-02-13 צבי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה אור יהודה אזור

1.ביום 20.1.13 שלחה המשיבה לעותר הודעה לפיה תוך 30 יום מאותו מועד, היא מבקשת לתפוס חזקה במגרש הידוע כגוש ישן 6228 חלקי חלקות 11 ו-13 הידועים גם כגוש 7273 בהסדר חלקי חלקה 120 ארעי, ששטחו הכולל הוא 309 מ"ר (להלן: "המגרש המופקע").

כעולה מההודעה (שצורפה כנספח ב' לעתירה), פורסמה לגבי המגרש המופקע הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות לצרכי ציבור וחוק התכנון והבניה. עוד צוין בהודעה כי ייעודו של המגרש המופקע בהתאם לתכנית מאא/9/א (להלן: "תכנית 9א") הוא זכות דרך חניה.

2.בעתירה הנוכחית עתר העותר כי בית-המשפט יורה על ביטול ההפקעה של המגרש המופקע; כי המשיבה תימנע מתפיסת חזקה במגרש; וכי היא תימנע מנקיטת כל הליך שיגרום להפקעת זכויות העותר בו. לטענת העותר, הצורך בשלו הופקע ממנו בזמנו המגרש המופקע – דרך חניה, אינו קיים עוד. לכן – כך הוא טוען – עמידתה של המשיבה על ההפקעה היא התנהלות בחוסר ניקיון כפיים, שאין בינה לבין צורך ציבורי דבר וחצי דבר.

טענות הצדדים

טענות העותר

3.בסיכומים מטעמו טען העותר כי עבודות סלילת הדרך שלשמה נועדה ההפקעה, הסתיימו זה מכבר לפני שנים רבות. לגישתו, המגרש המופקע הוא חלק אחורי של חצר פרטית שאין אליה גישה מלבד לבעלי-הבית. מסביב למגרש המופקע ישנם בתי-מגורים שלכל אחד מהם משויכות שתי חניות פרטיות, ואין אם כן צורך בחניות נוספות באזור. החניה הקיימת מיותמת במהלך רוב שעות היום, משום שתנועת העוברים והשבים היא במקום היא דלילה.

העותר טען כי השיהוי הבלתי סביר של המשיבה במימוש המטרה הציבורית לשמה נעשתה ההפקעה, יש בו כדי להעיד על שינוי בצרכים הציבוריים – שהם שונים מאלה שהיו קיימים בבסיס הכנת תכנית 9א. הכביש שנסלל במקום, נסלל ללא שהיה צורך במגרש המופקע, ומכאן שאין למשיבה עוד צורך במגרש זה. משכך, ברור כי המשיבה ייעדה להפקעה יותר שטחים מהנדרש, ואין עוד טעם להפקיע את המגרש המופקע לצורך סלילת הכביש.

4.העותר מוסיף וטוען כי המשיבה לא הציגה תכנית מפורטת למגרש המופקע, ולא הבהירה מה יהיה ייעוד המגרש המופקע לאחר ההפקעה - זאת חרף הצהרתה כי יש לה מימון לביצוע התכנית. העותר טוען כי הצגת תכנית הדרך או החניה שהמשיבה מתכוננת לבצע, היתה מאפשרת לבית-המשפט לבחון האם אכן מוצדק לפגוע בקניינו של העותר במידה בה מבקשת המשיבה לפגוע בו. העדרה של תכנית מפורטת מעיד על כך כי למשיבה אין עוד צורך ממשי במגרש המופקע.

5.לגישתו של העותר, התנהלותה של המשיבה לאורך השנים מחזקת את טענתו ביחס להעדר הצורך הציבורי הממשי בהפקעת המגרש המופקע. זאת משום שעמדתה של המשיבה לאורך השנים לא היתה עקבית ביחס לצורך שלה במגרש המופקע. היו תקופות בהן המשיבה הודתה שאין לה צורך במגרש משום שהדרך נסללה כבר, ומשום כך אף לא פעלה המשיבה כדי לתפוס חזקה במגרש.

6.העותר מוסיף וטוען כי בטיוטת הסכם פשרה שלא נחתמה בינו לבין המשיבה, התחייבה המשיבה לא לתפוס חזקה במגרש המופקע עד סוף שנת 2018. עוד עולה מהטיוטה הזו, כי המשיבה הסכימה שהעותר ייזום תכנית בנין עיר לצורך שינוי הייעוד של המגרש המופקע. העותר טוען כי זוהי הודאת בעל-דין, לפיה המשיבה אינה זקוקה למגרש המופקע לפחות עד סוף שנת 2018. מכאן כי טענת המשיבה בדבר מצוקת חניה בלתי-נסבלת היא טענה סתמית. העותר טוען כי עמדת המשיבה נועדה "לסגור חשבונות" עם שכנו של העותר, שהוא קודמו של ראש-העיר הנוכחי ויריבו הפוליטי. לגישת העותר, חוששת המשיבה מעתירה אפשרית של השכן, ורק משום כך נוהגת המשיבה ב"גזרה שווה" כלפי העותר.