צמיר ואח' נ' עיריית הרצליה ואח'

נושא העתירה:

בפני עתירת העותרים, עו"ד מיכה צמיר כונס הנכסים (להלן – "העותר" או "כונס הנכסים") וחברת אברהם כהן ושות' (להלן – "העותרת 2") שהוגשה, כטענת העותרים, על-פי החלטת בית משפט של כינוס מיום 30.6.2015 בפר"ק (ת"א) 1087-09 מיכה צמיר, כונס נכסים נ' 3. ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 30.6.2015), אשר לפיה הורה בית משפט של כינוס לכונס הנכסים, לנקוט בהליכים כנגד עיריית הרצליה, המשיבה 1 (להלן – "העירייה" או "המשיבה 1") לקבלת האישור הדרוש להעברת זכויות בנכס מקרקעין (חנות 33) (להלן: "הנכס" או "חנות 33") על שם אלכסנדר אורן בע"מ ויורשות אלכסנדר אורן ז"ל, המשיבים 3 ו-4 (להלן – "אורן").

המשיבים 5-8 היו המחזיקים בנכס בעת הגשת העתירה וטענו לבעלות בו אך בשלב זה, לאור ההכרעה בהליכים שונים, אינם מתנגדים עוד לעתירה.

העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלקמן:

העותר הוא כונס נכסים שמונה בשנת 2009 למימוש נכסים משועבדים לטובת הנושה המובטח, אורן, בפרויקט ברחוב בן-גוריון 33-35 בהרצליה, שנבנה על קרקע שהייתה בבעלות העותרת 2. לטענת העותר, חנות 33 בפרויקט היא נכס שטרם מימושו שועבד במלואו, בשעבוד ראשון, לטובת אורן להבטחת חוב פסוק ומובטח (להלן – "החנות" או "הנכס").

לטענת העותרים ביום 18.2.1997 נכרת הסדר חוב עם העירייה, במסגרתו התחייבה העירייה להנפיק אישורים להעברת בעלות בכל 111 יחידות הפרויקט (להלן- "הסדר החוב"). לטענת כונס הנכסים נקבע במסגרת ההסכם עם העירייה, שנכרת במהלך הליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בת"א (ה"פ 1007/95), כי בתשלום סכום של 600,000 ₪, יפרעו כל חובות הפרויקט לעירייה, והעירייה התחייבה להנפיק אישורים להעברת הבעלות.

כונס הנכסים טוען כי במסגרת תפקידו פנה לעירייה לקבלת האישורים הדרושים להעברת הבעלות בחנות על-שם אורן, אולם העירייה סירבה לדרישתו בטענה שעל הנכס מוטל "היטל השלמת כבישים" משנת 1992 בסך 109,568 ש"ח, אשר לא נגבה. לטענת העירייה הסדר החוב שנעשה בשנת 1997, שבמסגרתו התחייבה להנפיק אישורים המתייחסים להשלמת החובות, התייחס אך ורק לחובות שהיו קיימים בגין היטל השבחה.

לטענת כונס הנכסים אין ממש בטענה זו. ההסכם שנכרת עם העירייה התייחס למלוא החובות כלפיה, ולא רק להיטל ההשבחה כטענת העירייה. משכך, עתר לחייב את העירייה למסור לידיו אישור על-פי סעיף 324(א) לפקודות העיריות (להלן- "הפקודה"), וזאת, כאמור, לשם העברת הבעלות בחנות על שם אורן.

ביום 9.3.2016 ניתן על ידי פסק דין בעתירה זו שקבע כי המדובר בעתירה מוקדמת, ולכן יש למחוק את העתירה. על קביעה זו הגישו העותרים ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 2377/16) שהחליט להחזיר את העתירה לבית משפט זה, והורה על דיון בעתירה לגופה. כמו כן, קבע בית המשפט העליון כי שאלת מכר החנות "הושלם ונעשה חלוט ("מעשה עשוי"). משכך, רשאים המערערים [העותרים בעתירה דנא י.ש.] לפעול לרישום זכויותיהם של המשיבים 3-4 (אורן)". בין לבין נמחקו ונמשכו הערעורים שהוגשו על-ידי המשיבים 5-8 לבית המשפט העליון (ע"א 3447/18ו- ע"א 482/17) בשאלת זהות הבעלים בחנות. כמו כן, ביום 27.11.2017 הודיעו המשיבים 5-8 כי אינם מתנגדים לעתירה ולסעדים המבוקשים בה.