עת"מ 41007-11-14 נכסי שבטא קרונפלד בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב ואח'

המבקשת (היא המשיבה 1 בעתירה) עותרת לעכב ביצוע פסק דיני מיום 21.1.15 למשך 30 ימים או עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט העליון. בפסק דיני קבעתי כי הוראות מסוימות שנכללו בתקנון תכנית מתאר תא4041/מח – בטלות. ההוראות המתבטלות קבעו:

ראשית, קומה בנויה (מתוך 20 הקומות שהקמתן נתבקשה בתוכנית) תוקצה לשימוש ציבורי לפי סעיף 188 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") (ראו סעיף 4.1.2(ה) לתקנון התכנית);

שנית, תנאי למתן היתר הבניה הוא הבטחת הקמת השטחים הציבוריים (סעיף 6.1.8 לתקנון התכנית);

שלישית, תנאי למתן אישור איכלוס הוא רישום השטחים הציבוריים על שם העירייה (סעיף 6.3 לתקנון התכנית).

כאן המקום לציין כי התוכנית האמורה פורסמה להפקדה מיום 25.2.14 בי"פ 6762 והיא כוללת את ההוראות שבוטלו.

המבקשת סבורה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין במובן זה שהתכנית לא תפורסם למתן תוקף לפי שעה. טעמי המבקשת נעוצים הן בסיכויי הערעור והן במאזן הנוחות.

סיכויי הערעור נטענים להיות גבוהים בשל נימוקים אלה: ראשית, בית המשפט חרג מן ההלכה הפסוקה הקובעת כי ככלל כאשר בית משפט מתערב בהחלטת מוסד תכנון – תוצאת ההתערבות היא החזרת העניין אל המוסד הנוגע בדבר על מנת שיכריע בסוגייה מחדש (עע"מ 6937/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון נ' שטרית, ניתן ביום 19.2.13, פורסם במאגר נבו); שנית, בית המשפט לא קיבל את הודעת הוועדה המחוזית ש"ביקשה להחזיר הדיון בתכנית אל שולחנה ולשוב ולדון בה" (סעיף 8 לבקשה לעיכוב ביצוע), ואף זאת בניגוש להלכה הפסוקה (בג"צ 9717/03 נעלה נ' המנהל האזרחי מועצת התכנון העליונה, ניתן ביום 14.6.04, פורסם במאגר נבו); שלישית, העתירה נתקבלה בלא שהונחו לפני בית המשפט הנכבד כתבי תגובהו/או תשובה.

מאזן הנוחות נעוץ בטעמים הבאים: ראשית, מניעת סיכולו של דיון בוועדה המחוזית או מניעת כבילת שיקול דעתה בעיצוב הפתרון התכנוני, אם יתקבל הערעור; שנית, פרסום התוכנית עלול לגרום למעשה עשוי, במובן זה שאם יתקבל הערעור, מחד גיסא, ויבוצעו עבודות בשטח, מאידך גיסא, יהא זה קשה לשנות את הוראות התוכנית בדיעבד. לעומת זאת, עיכוב הביצוע יגרום לכל היותר נזק כספי למשיבה 1, ובגינו ניתן לפצותה במידת הצורך.

המשיבה 1 התנגדה לעיכוב הביצוע הן מחמת קלישות סיכויי הערעור, מחד גיסא, ואי-הצבעה על נזק העלול להיגרם למאן דהו (פרט למשיבה 1) אם תידחה הבקשה, מאידך גיסא.

המשיבות 2 ו-3 החרו-החזיקו אחר עמדת המבקשת והוסיפה כי פרסום התוכנית (כלשונה על פי פסק הדין) עלול לגרום להסתמכות עליה על ידי צדדי ג' שאינם בקיאים במצב המשפטי.

לאחר העיין בכתבי הטענות, סברתי כי האיזון הראוי יימצא בעיכוב ביצוע הוצאתו לפועל של היתר בנייה אשר יינתן למשיבה 1, ככל שיינתן, לאחר פרסום התוכנית והגשת בקשה להיתר. על כן, הצעתי לצדדים כדלקמן: "בלא לחרוץ את גורל הבקשה, מוצע הסדר לתקופת הביניים, אשר על פיו התכנית תפורסם למתן תוקף תוך השמטת סעיפים 4.1.2(ה), 6.1.8 ו-6.3 לתקנון התכנית (בהתאם לפסק דיני); המשיבה 1 תוכל להגיש בקשה היתר בנייה על פי התכנית אשר תפורסם; מוסדות התכנון ידונו בבקשה להיתר ויכריעו בה על פי שיקול דעתם. אם תינתן החלטה המקבלת את הבקשה להיתר והמשיבה 1 אכן תיטול את ההיתר מן הוועדה המקומית, הרי שחרף זאת, לא תתחיל היא בביצוע עבודות על-פיו אלא אם כן ניתן פסק דין סופי בערעורים שבדעת המבקשת והמשיבות 2 ו-3 להגיש (ככל שערעורים אלה אכן יוגשו ובמועד). באופן האמור, אם יתקבלו הערעורים – המצב בפועל, בשטח, לא ישתנה הואיל ולא תבוצע כל עבודה טעונת היתר במקרקעין הנדונים, אך אם יידחו הערעורים – לא השחיתה המשיבה 1 זמן לריק בהמתנה להכרעה ובלא לפעול להוצאת היתר. במאמר מוסגר – אם יינזק מאן דהו בשלב הביניים האמור, הרי זו המשיבה 1 אשר ייתכן ויסתבר כי הוציאה הוצאות לשם הגשת בקשה להיתר, אך בעקבות קבלת הערעורים ייתכן שההיתר יהא חספא בעלמא" (החלטה מיום 4.2.15).

המבקשת לא ראתה לקבל ההצעה האמורה, מן הטעם ש"עצם פרסום התוכנית כפי שהורה בית המשפט הנכבד, עלולה ליצור קשיים ממשיים, עליהם הצביעה, על קצה המזלג, במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין" (ראו הודעת המבקשת מיום 10.2.15). גם המשיבות 2 ו-3 סברו כן (ראו הודעתן מיום 11.2.15). המשיבה 1 הסכימה להצעה, אך ביקשה שיתאפשר לה לבנות על פי היתר הבנייה שיינתן לה, ובלבד שלא תמכור קומה אחת בבניין שיבנה (ראו עמדת המשיבה 1 מיום 10.2.15).

גם אם אניח כי יש לערעור סיכוי – ואני מסופק אם כך הוא – הרי שמאזן הנוחות מצביע על כך שלא ייגרם נזק לאיש אם התוכנית תפורסם כנדרש ואם המשיבה 1 תעתור להיתר בנייה והוועדה המקומית תדון בבקשה ותכריע – עניינית – לגבי הבקשה. ממילא לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל ופסק דיני יבוטל. לכל היותר, תיוותר המשיבה 1 עם היתר שאינו בר מימוש. לאינטרס הציבור לא ייגרם שום נזק ואף המבקשת לא הצביעה על נזק כזה (ולא צירפה כל תצהיר לתמיכה בטענה העובדתית כי ייגרם נזק בלתי הפיך ולא הצביעה, פרטנית, על אינטרס ציבורי כזה או אחר העלול להמצא חסר אם כל שיעוכב הוא הבנייה בשטח, אך לא פרסום התוכנית, הגשת הבקשה להיתר ודיון ענייני בה).