עת"מ 40371-06-15

השאלה

1. האם נתונה הסמכות העניינית לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה העוסקת בסכסוך שבין פרט לבין רשות מקומית בקשר להסכם שנחתם ביניהם, והדורש את אישור שר הפנים. זו השאלה המקדמית בעתירה שלפניי.

    

   רקע רלבנטי

    

2. בעתירה התבקש "לבטל את החלטות המשיבה מהימים 30.4.2015 ו-11.5.2015 ולהורות למשיבה למלא אחר התחייבויותיה על-פי ההסכם ככתבן וכלשונן, ובכלל זה לפעול במרץ, ביעילות ובזריזות לשם קבלת אישורו של שר הפנים להסכם" (סעיף 42 לעתירה). וכן, בקשה חלופית לראות בעסקה שבבסיס ההסכם כ"ביטול הפקעה". ברקע העתירה טענה שהמשיבה – עיריית ירושלים – החליטה להתעלם מחובות הנובעים מהסכם שכרתה עם העותרים 2 ו-3 ביום 2.8.2005, לפיו (כנטען) התחייבה המשיבה למכור לידיהם את הזכויות בבית מגוריהם, בו התגוררו כדיירים מוגנים מאז שנות ה-50' של המאה הקודמת; ואף התחייבה לפעול לקבלת אישורו של שר הפנים להסכם זה. נטען שבדיעבד הסתבר שהמשיבה לא פעלה באופן יעיל לקבלת האישור האמור; והיא פועלת לסיכולו של ההסכם ולאי-הוצאתו מהכוח אל הפועל, וזאת (כנטען) בחוסר תום-לב, בחוסר הגינות ובניגוד לכללי הצדק הטבעי.

    

3. נוכח העובדה שעיקר הטענה המופיעה בעתירה היא לאי-קיום כביכול של הסכם שנכרת בין הצדדים; כמו גם העובדה שעיקר הסעד והטיעון שבעתירה נע סביב ציר זה; וכן העובדה שכעולה מהעתירה כבר התקיימו בעבר הליכים קודמים שהתבררו כתובענה אזרחית לאכיפת ההסכם, התעורר קושי לכאורי של סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בנדון. התבקשה אפוא התייחסות לעניין זה (החלטתי מיום 5.7.2015).

    

   הטענות לעניין הסמכות העניינית 

    

4. טענת העותרים היא שבית משפט זה מוסמך לדון בעתירה. נטען שהסעד המבוקש אינו אכיפת הסכם ואינו תשלום פיצוי כספי, ואין המדובר אפוא בסעדים "אזרחיים" אלא בסעדים הנובעים מהמשפט המנהלי. המבוקש הוא ביטול החלטות מנהליות, כפי שבאו (נשמעו) ממהנדס המשיבה, והנובעים ממדיניות עירונית שלפיה המשיבה אינה מתכוונת "לקיים את חיוביה ככל שעסקינן במכר זכויותיה במקרקעין לאנשים פרטיים". המדובר על שינוי מדיניות שהוא בבחינת החלטה גורפת ועקרונית מצד המשיבה שהיא בעלת השלכות לא רק על המקרה הנדון. סירוב המשיבה למלא אחר התחייבויותיה נעוץ באותו שינוי מדיניות – זהו עיקר העתירה; הטפל – הוא העובדה שההסכם הנדון הופר. סירובה הנטען של המשיבה לפעול להשגת אישור שר הפנים להסכם, היא חובה מנהלית-שלטונית המופרת בידי המשיבה. המדובר בהפעלת סמכות שלטונית, ולא בהתקשרות וולונטרית. אין המדובר במחלוקת אזרחית גרידא, ואף אין בידי העותרת סעד חליפי באמצעות פנייה לערכאות האזרחיות.