עת"מ 40146-07-15 מנשה שני,עו"ד ואח' נ' עירית תל אביב יפו ואח',,15 בפני כב' השופטת רות לבהר שרון

1.בפניי בקשה לסילוק על הסף שהגישה המשיבה, עיריית תל אביב (להלן: "המשיבה" או "העירייה"), בטענה כי העתירה שהגישו העותרים, עורכי הדין מנשה שני וישראל ויסבלט, בתפקידם ככונסי נכסים (להלן: "העותרים" או "כונסי הנכסים"), הוגשה בחוסר סמכות עניינית, וזאת מאחר ובמקרה דנן העירייה פועלת כבעלת נכס ולא כרשות ציבורית, וכן מאחר ובכל מקרה העתירה אינה תוקפת החלטה ספציפית.

2.יצוין, כי העותרים מונו על ידי בית המשפט לענייני משפחה ככונסי נכסים לפירוק השיתוף בדירה ברח' יגאל אלון 46 בתל אביב (להלן: "הדירה"). בעתירתם, עותרים כונסי הנכסים להורות לעירייה לפעול לרישום הזכויות בדירה על שם יורשי המנוח יהודה רוסו ז"ל (להלן: "היורשים"), שהיה בעל זכות חכירה בדירה; לכלול את היורשים ב"מבצע בעל בית", ולהעביר את הזכויות בדירה, בתנאי המבצע המקוריים (ללא תוספת 30% וללא דמי הסכמה), על שם משיבים 2 ו-3, שרכשו בינתיים את הזכויות מהיורשים. לטענתם, העירייה מתעלמת מפניותיהם, ופועלת בניגוד לנהליה ומדיניותה בכל הקשור למבצע בעל הבית.

3.יצוין, כי העירייה מצביעה על קושי בהיענות לדרישות העותרים לאור העובדה שהזכויות בדירה כבר נמכרו למשיבים 2 ו-3, ועל כן לטענתה קודם כל יש להשלים את הרישום על שם המנוח והיורשים, ורק לאחר מכן על שם המשיבים 2 ו-3. רק לאחר השלמת תהליך זה, טוענת העירייה, ניתן יהיה לבחון את הכללת משיבים 2 ו-3 במבצע בעל בית. משמעות החלטה זו של העירייה, כאשר היא מסרבת להחיל את הנוהל הקיים בעירייה לגבי מבצע בעל בית, היא לטענת העותרים, בדרישה כספית גבוהה נוספת.

יצוין, כי העירייה כבר אישרה את העברת הזכויות על שם היורשים.

4.בתגובתם טוענים העותרים כי פעילותה של העירייה במקרה דנן היא פעולה של רשות ציבורית על אף היותה הבעלים של הדירה, וכי העירייה פועלת בניגוד למדיניותה שלה לגבי דירות דומות שבבעלותה, ונמנעת מלהגיב לפניותיהם מחודשים מרץ ואפריל 2015 (נספחים ז' - ט' לעתירה).

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, ואפרט.

6.סעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "החוק") מגדיר "'החלטה של רשות' - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל". סעיף 5(1) לחוק קובע כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון "בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה... (להלן -עתירה מינהלית)". בענייננו, סעיף 8(א) לתוספת הראשונה מתייחס להחלטה של רשות מקומית, וקובע: "(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים....".

קביעות המחוקק באשר לסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים הן מרחיבות לגבי כל עניין שבין אדם לרשות, הממלא תפקיד ציבורי. בית המשפט העליון התייחס לשאלת סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, וקבע כדלקמן:

"התוספת הראשונה לחוק ... קובעת את מסגרת הסמכות של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות בתחומים שונים. לעתים, הגדרת התחום נעשית על פי סוג העניין ולעתים על פי זהותה של הרשות המינהלית שקיבלה את ההחלטה... הפרט שבתוספת הרלוונטי לענייננו הוא פרט 8(א)... רואים אנו, כי פרט זה של התוספת גודר את סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים על פי זהותו של הגוף המחליט, ללא התייחסות לסוג העניין. כאמור, העותרת תוקפת את ההחלטה שקיבלה המשיבה 1... המשיבה 1 הינה רשות מקומית" (ההדגשות שלי - ר.ל.ש) [בג"ץ 8375/03 אדם טבע ודין נ' המועצה האזורית חוף הכרמל, פ"ד נח(2) 97, 99-100 (2003)].