עת"מ 40104-09-16 ניסים שוקר מכון בקרה בע"מ נ' שר האוצר ואח'

בפניי בקשה לחיוב בהוצאות.

1. החלטה זו ניתנת בהמשך לפסק דין מיום 20.9.16, בו הוריתי על מחיקת העתירה שבכותרת. קביעה זו הייתה מבוססת על המסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה, נוכח הודעת המשיבים כי הקורס נשוא העתירה יידחה, וכי אם יישאר הקול הקורא לעניין הקורס בתוקף, המשתתפים בקורס יהיו 20 המועמדים בעלי ציון האיכות הגבוה ביותר, ולא בשיטה של כל הקודם זוכה.

2. הודעה זו מגלמת קבלה של טענתה העיקרית של העותרת, אשר קבלה בעתירתה על כך שמועמדיה לקורס לא נתקבלו הואיל וקבלת המועמדים נעשתה בשיטה של כל הקודם זוכה, ולא על פי קריטריון איכותי או ענייני.

3. אכן, באופן פורמלי, אין בהודעת המשיבים משום קבלת הסעדים שנתבקשו בעתירה, ובהם ציווי לאפשר למועמדים מטעם העותרת לקחת חלק במבחן הכניסה לקורס, ואם יעברו אותו, להשתתף בקורס; הגדלת מספר המשתתפים בקורס; דחיית מועד תחילתו של הקורס או יצירתו של קורס נוסף שיסתיים עד ליום 1.11.16. עם זאת, מהותית, הודעת המשיבים נותנת מענה לטרוניה העיקרית שבעתירה, הנוגעת לדרך בה נבחרו המועמדים שישתתפו בקורס.

4. לא נעלם מעיניי, כי המשיבים תלו את הודעתם בכך שפרסום הקורס נעשה שלא על דעת משרד הביטחון, עניין אשר לא נטען לו בעתירה. ברם, עובדה זו אינה גורעת מכך, שבהודעתם של המשיבים יש, מהותית, משום קבלה של טענתה העיקרית של העותרת. אף העובדה, שבקול הקורא שמר פיקוד העורף את הזכות לבטל את הקורס, על רקע אי אישורן של תקנות להקמת מכוני בקרה ודרכי עבודה, אינה גורעת מכך שמהודעת המשיבים משתמעת בבירור קבלה של טענתה העיקרית של העותרת. אין זה מפליא, אפוא, כי המשיבים מכירים בתגובתם לבקשה לפסיקת הוצאות, בכך שהייתה הצדקה להגשת העתירה. בנסיבות העניין אף עולה, כי הגשת העתירה תרמה במישרין לעמדתם העדכנית של המשיבים. במצב זה, מתקיימות אמות המידה שנקבעו בפסיקה לפסיקת הוצאות, אף כי לא נתקיים בירור לגופה של העתירה (בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994)).

5. אשר לגובה ההוצאות. אני מביא בחשבון את העובדה, שבהגשת העתירה הייתה השתהות מסוימת, הגם שלא מדובר בשיהוי אשר היה בו, כשלעצמו, כדי להביא לדחייתה של העתירה. אני מביא בחשבון גם כי בהמשך להגשת העתירה, המשיבים פעלו במהירות, באופן אשר חסך לכל הנוגעים בדבר השקעת משאבים בלתי מבוטלת. מנגד, אני מביא בחשבון כי מן הצרופות לעתירה עולה, כי יש ממש בטענת העותרת כי פנתה למשיבים טרם הגשת העתירה, אך פנייתה לא הועילה. במצב דברים זה, ובהתחשב בהיקף העבודה שהושקעה מטעם העותרת, אשר לא היה חריג, ובכך שלא מדובר בהתדיינות מורכבת יתר על המידה, אני פוסק לעותרת שכר טרחת עורך דין בסך של 8,500 ₪ (אליו אין לצרף מע"מ), והוצאות משפט, בגובה האגרה ששולמה על ידה (1,955 ₪). המשיבים ישלמו סכומים אלה לא יאוחר מיום 3.12.16.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.