גוזי נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

העותרת מתגוררת מזה 63 שנים במעמד של דיירת מוגנת בדירה המצויה במקרקעין הידועים כחלקה 27 בגוש 5106 והמצויים ברחוב שלמה בן יוסף 28 בקרית עקרון (להלן: "הדירה"), בבעלות רשות מקרקעי ישראל, המשיבה 1 (להלן: "רמ"י"), ובניהול חברת עמידר, המשיבה 2 (להלן: "עמידר").

בעתירה זו מבקשת העותרת להורות על ביטול מכרז מספר עמ/643/2016 (להלן: "המכרז") למכירת הדירה ולהורות על זכותה לרכשה, בתוקף היותה דיירת מוגנת.

רקע

בשנת 1949 עלו העותרת ובעלה המנוח מתימן ושוכנו בדירה. בחלוף השנים הפכו לדיירים מוגנים. בשנת 2013 נפטר הבעל. בשנת 2016 ביקשה העותרת לרכוש הדירה בפטור ממכרז ואף שילמה דמי מקדמה ודמי פתיחת תיק, דא עקא, לבסוף חזרה בה והמקדמה הושבה לה.

נסיבות חזרתה מבקשתה לרכוש הדירה שנויות במחלוקת; העותרת גורסת כי לאחר שנקטה בהליכים המתוארים, נמסר לה כי שווי הדירה הוערך ב- 2,000,000 ₪, סכום אשר לדבריה אינה יכולה לעמוד בו ומכאן חזרתה מהחלטתה לרכוש הדירה. המשיבות גורסות מנגד, כי חזרתה של העותרת מבקשתה לרכוש את הדירה אירעה טרם שהומצאה לה שומה רשמית ועל כן לא קמה עילה לכאורה לחזרתה מהבקשה. לפיכך, אין לעותרת להלין אלא על עצמה.

לאחר שהושבה לעותרת המקדמה על רקע חזרתה מבקשתה לרכוש הדירה, פרסמו המשיבות ביום 12.12.16 מכרז פומבי למכירת הזכויות בדירה במחיר מינימום של 1,320,000 ₪. משהתגלה דבר המכרז לעותרת, היא דרשה מהמשיבות לבטלו ולאפשר לה לרכוש את הדירה בסכום שפורסם, בטענה כי אילו היה מוצע לה המחיר דלעיל, כי אז הייתה רוכשת הדירה וממילא המכרז לא היה יוצא לדרך. לנוכח סירוב המשיבות, הגישה העותרת את עתירתה דנן ביום 17.1.17.

בפתח ההליך ניתן צו ארעי, לבקשת העותרת, לעיכוב ההליך המכרזי, אשר מנע את פתיחת ההצעות למכרז.

טענות העותרת

העותרת טוענת כי המשיבות יצרו בפניה מצג שווא לפיו מחיר הדירה, אם תרכוש אותה, יעמוד על סך 2,000,000 ₪ בעוד שבפועל נקבע מחיר מינימום במכרז על 1,320,000 ₪. במחיר זה, לא הייתה חוזרת בה מהחלטתה לרכוש הדירה ולפיכך, יש לאפשר לה את רכישתה בסכום זה ובניכוי ההנחות להן היא זכאית מכוח חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט – 1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי") – כדיירת מוגנת.