עת"מ 38359-02-16 שופרסל בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז מרכז ואח'

הרקע לעתירה

1.עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז מרכז (להלן – הוועדה המחוזית) לאשר למתן תוקף תכנית מתאר כוללנית לעיר ראשון לציון ובתוך כך לדחות את התנגדותה של העותרת באשר לקביעת אמות מידה לגבי "דיור בהישג יד", כקבוע בהוראות סעיף 12.1.3 לתכנית המתאר הארצית מס' 35.

מכאן העתירה שלפניי, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההחלטה בדבר אישור תכנית המתאר הכוללנית, ולחלופין להשיב את העניין לדיון מחודש לפני הוועדה המחוזית בכדי שזו תקבע אמות מידה בעניין דיור בהישג יד.

עיקר טענות העותרת

2.תמ"א 35, תכנית המתאר הארצית המשולבת לבניה, לפיתוח ולשימור (להלן – תמ"א 35) קובעת בסעיף 12.1.3 כי תכנית מקומית להרחבה ניכרת תופקד רק אם מוסד תכנון בחן את הצורך בדיור בהישג יד וקבע, במידת הצורך, את כמות יחידות הדיור הנדרשות ואת תמהיל גודלן.

3.תכנית המתאר הכוללנית לעיר ראשון לציון, היא תכנית רצ/2030 (להלן – התכנית הכוללנית), הינה בגדר תכנית להרחבה ניכרת, באשר זוהי תכנית מתאר מקומית שיש בה להציע תוספת של 32,324 יחידות דיור וכ – 4,000,000 מ"ר שטחי בניה למגורים. על כן, התכנית הכוללנית כפופה להוראות סעיף 12.1 בתמ"א 35.

4.לפיכך, הוועדה המחוזית לא הייתה רשאית להפקיד את התכנית הכוללנית בטרם פעלה בהתאם להוראות סעיף 12.1.3 בתמ"א 35, קרי – בחנה את הצורך בדיור בהישג יד ואף קבעה את כמות יחידות הדיור ואת תמהיל גודלן.

5.הוועדה המחוזית לא עשתה זאת ואף דחתה את התנגדות העותרת בטענה כי ההנחיות לדיור בהישג ימצאו את מקומן במסגרת הוראות התכניות המפורטות שיקבעו בבוא העת מכוחה של התכנית הכוללנית, כפי שנקבע בהוראות סעיף 6.3.2 ט' בתקנון התכנית הכוללנית.

בכך, פעלה הוועדה המחוזית בחוסר סבירות קיצוני, שכן היא התעלמה מהוראות תמ"א 35 והתעלמה מהנחיות מינהל התכנון. יתר על כן, לא ניתן להותיר את התכנון דיור בהישג יד להכרעת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון (להלן – הוועדה המקומית), לנוכח עקרונות יסוד של תכנון כוללני ומניעתו של תכנון "טלאי על טלאי".

6.העותרת שהיא בעלת זכות הבעלות בחלקה 36 בגוש 3941, ששטחו 109,645 מ"ר (להלן – המגרש) אף ניזוקה באופן ישיר מהחלטת הוועדה מחוזית, מאחר שנקבע כי זכויות הבניה באזורי תעסוקה כדוגמת המגרש, תינתנה רק בהתאם לייעוד על פי תכניות מאושרות. בכך הונצח הייעוד התכנוני של המגרש לשמש למלאכה ולמסחר. אלמלא פעלו מוסדות התכנון בדרכם השגויה שמפלה לרעה את העותרת, ניתן היה לבחון אם מגרש העותרת מתאים לשמש בייעוד לדיור בהישג יד ואף לפעול למען קיום האינטרס הלאומי באשר לדיור שכזה.