עת"מ 3745-02-15 אוהל יוסף יצחק נ' עיריית תל-אביב ואח'

מטעם העותרת הוגשה בקשה להורות למשיבות 1 –ו-2 למסור לה "פרטים נוספים" שאותם פירטה במכתביה אליהם, וזאת בהתאם לתקנה 11 (ד) לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000 (להלן: "התקנות").

אומר כבר עתה, כי לאחר קבלת תשובות משיבות 1 ו-2 לבקשה ותגובת העותרת לאותן תשובות, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה, כפי שינומק להלן:

1. תקנה 11 (א) לתקנות תוחמת את גבולות "הפרטים הנוספים" שאותם רשאי העותר לבקש מהמשיב/ים לכאלה הדרושים להבהרה או השלמה של נימוקים בעובדה או בחוק הנזכרים או נוגעים לאמור בכתב התשובה. בתקנה 11 (ד) הוסיף המחוקק והדגיש, כי בית המשפט לא ייעתר לבקשה להורות על מתן פרטים נוספים, אם אלה אינם דרושים לצורך הכרעה בעתירה.

נקבע בפסיקה בהתייחס לדרישה לפרטים הנוספים, כי לא מדובר בכלי לברור האמת אלא בכלי שתכליתו לאפשר לכל אחד מבעלי הדין להתחקות ביתר הצלחה אחר הנימוקים הכלולים בכתב טענות של חברו [ראה בג"ץ 465/02 חיים שחק, פסקה 3 לפסק הדין, (20.7.06)]. עוד נקבע, כי השימוש בכלי של "פרטים נוספים" נועד לסייע להבהרת המסכת העובדתית למען צמצום ומיקוד העובדות הדרושות הכרעה. הודגש בפסיקה, כי לא מתקבל על הדעת שבאמצעות מכשיר זה יוכל המבקש להכות את הצד השני ולהוציא ממנו את שיכול היה לקבל אילו יכול היה לחקור אותו חקירה נגדית [בג"ץ 58/86 מורגנשטרן, מ(2) 246, 249 (1986); בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נגד ממשלת ישראל, 8.9.98].

עיננו הרואות אפוא, שמבחינת הדין וההלכה הפסוקה, על מנת להיעתר לבקשה עלי להשתכנע בראש ובראשונה שהפרטים הנוספים שאותם מבקשת העותרת לא חורגים מגדר של הבהרה וחידוד של טענות המשיבים (להבדיל מניגוח, עימות או ניסיון לערער אחר הנאמר בתשובות המשיבים בדרך של "חקירה נגדית") ושנית - שמדובר בפרטים הנחוצים להכרעה בעתירה. אין לאפשר הרחבת היריעה שלא לצורך, תוך העמסת פרטים נוספים, צדדיים, שאין בהם תרומה מובהקת לברור המחלוקת.

2.לענייננו, הפרטים הנוספים שביקשה העותרת ממשיבות 1 ו-2 פורטו במכתב שהפנתה אל משיבה 1 בתאריך 7.5.15 (נספח 1 לבקשה) וכן במכתב שהפנתה אל משיבה 2 באותו תאריך (נספח 3 לבקשה). המשיבות הביעו התנגדות למסירת הפרטים המבוקשים בטענה שלא מדובר ב"פרטים נוספים" שאליהם כיוונה תקנה 11 הנ"ל. לטענתם מדובר בלא יותר מאשר מסע של ציד ודיג במטרה לנגח את המשיבות ולהטרידן, ובלא שתהייה לכך תרומה לברור העתירה.

אתייחס להלן בנפרד כל אחד מהפרטים שהתבקשו:

א.בהתייחס לאמור בסעיף 17 לכתב התגובה ביקשה העותרת לקבל את החלטתה של וועדת ההקצאות (או שמא ההתנגדויות) בעירייה שבה נאמר שהפגישה שנקבעה לתאריך 5.1.14 נועדה לפגישת גישור "במטרה להביא להסכמות ולשיתוף פעולה". ב"כ העותרת הבהיר בהמשך, במסגרת התגובה שמסר לתשובת משיבה 1 בנושא זה, כי לעמדתה של העותרת לא התקיימו כלל ניסיונות גישור וכי למעשה לא זו הייתה מטרת הפגישה.

פרוטוקול הישיבה שהתקיימה בתאריך 5.1.14 צורף לכתב התגובה (נספח ז') והוא מדבר בעד עצמו. נדמה שהסיבה לכך שמשיבה 1 התייחסה בכתב התגובה לפגישה זו נעוצה בכך שזו הוזכרה בעתירה (ראה למשל סעיף 87). השאלה אם מדובר היה "בישיבת גישור" (להבדיל מישיבה "סתם") ו/או האם הייתה מראש כוונה לייעד את הישיבה לגישור, היא לכאורה שאלה צדדית שאינה נוגעת במישרין לשאלה הצריכה הכרעה בתיק זה. לא מצאתי אסמכתא לכך שמשיבה 1 הייתה מחויבת על פי דין לקיים ישיבת גישור כחלק מהליך קבלת ההחלטה, וגם לא נטען כאמור בעתירה. מדובר אפוא בבקשה לקבלת פרטים בעניין צדדי שהרלוונטיות שלו היא למצער חלקית ושולית.

ב.האמור לעיל יפה גם בהתייחס לסעיפים 18, 19 ו-24 לכתב התגובה של משיבה 1 שלגביהם התבקש פירוט של ניסיונות הגישור בין העותרת ליתר הצדדים, לרבות תאריכים ואסמכתאות. לא זו בלבד שמדובר בעניינם שוליים שאינם תורמים להכרעה בעתירה, אלא מדובר בשאלות היפות לחקירה נגדית בניסיון לערער אחר הנאמר בכתב התגובה.