עת"מ 35173-05-11 איריס ואח' נ' עיריית הרצליה ואח'

העותרות הסכימו להעביר לעיריית הרצליה (להלן: "העיריה"), במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה, מגרש שייעודו בנייה למגורים, שהיה בבעלותן. העתירה הוגשה יותר משנתיים לאחר אישורה של התוכנית. לפיכך מעלה העתירה שתי שאלות מרכזיות; האחת, מהי משמעות השיהוי שחל בהגשת העתירה והשנייה, האם הסכמת העותרות הייתה חופשית או כפויה. להכרעה בשאלה העובדתית עשויות להיות השלכות על חוקיות ההעברה ועל עתירת העותרות לבטל את ההסכמה ולהחזיר את המגרש לבעלותן באורח בלתי מסויג.

הנסיבות

העותרות הן הבעלים הרשום של נכס מקרקעין בשטח של 3.3 דונם שהוא חלק מחלקה 24 בגוש 6522 בהרצליה (להלן: "הנכס"). הנכס מורכב משני מגרשים; מגרש מס' 1211 ומגרש מס' 1303.

בספטמבר 2000 הותקנה תוכנית הר'1839 (להלן: "תוכנית 1839") שהנכס נכלל בתחומה. תוכנית 1839 שינתה את ייעודו של השטח שבתחומה מאזור חקלאי לאזור מגורים. שינוי הייעוד הוא בעל משמעות כלכלית רבה. שכן קודם לתוכנית 1839 ניתן היה לבנות בית מגורים אחד בשטח של 200 מ"ר על מגרש ששטחו אינו נופל מ- 5,000 מ"ר. תוכנית 1839 מתירה בנייה של מספר יחידות דיור לדונם באחוזי בניה מוגדלים. בתוכנית נקבעו הוראות לאיחוד וחלוקת מגרשים ולהקצאת שטחים לייעוד ציבורי. על פי טבלת הזכויות של התוכנית מיועדים 40% משטח הנכס להפקעה לצורכי ציבור. ביתרת השטח הוקנו לבעלים זכויות ביחס הולם ומותאם לזכויות בעלים של שאר הנכסים בתחום התוכנית.

בתקנון תוכנית 1839 נקבעה תניה שלא יוצא היתר בנייה בנכס בלי התקנת תוכנית איחוד וחלוקה (האמורה לכלול את הקצאת מגרש 1303 לעירייה).

ביום 5.3.1996; היינו, מספר שנים קודם לאישור תוכנית 1839, חתמו העותרת על כתב הסכמה והתחייבות בלתי חוזרת שהן מסכימות " להעביד לעירייה , ללא תמורה, מתוך החלקה שבבעלותנו שטח של ......מ"ר [מגרש 1303 – ע.מ] השטח הנ"ל יועבר על ידינו לבעלות עיריית הרצליה, ללא כל תמורה שה יא" [להלן: "כתב ההסכמה"]. העותרות הצהירו בכתב ההסכמה שהסכמתן מבוססת על הכרת צורכי העירייה והציבור; היינו, פיצוי או מימון פיצוי לבעלי זכויות במקרקעין אחרים בתחומי העיר שחלקים מנכסיהם הופקעו לצורכי ציבור בנסיבות המחייבות תשלום פיצויי הפקעה. חתימת העותרות אושרה בידי עורך דין.

האפשרות "להפריש" או "להקצות" חלק מחלקה בהיקף של כ- 40% משטחה לעירייה, במקום הפרשה לצורכי ציבור, הוצעה לבעלי נכסים נוספים בתחום התוכנית. כמה מהם הסכימו וחתמו על כתב הסכמה זהה לזה שעליו חתמו העותרות. אחרים דחו את האפשרות האמורה. התוכנית לא גרעה מזכויות ה"סרבנים" ולא היטיבה את זכויות ה"מתנדבים". אלה ואלה נהנו מאותן זכויות שיצרה תוכנית 1839.

משהופקדה תוכנית 1839 נכללה בה ההקצאה על פי כתב ההסכמה. לתוכנית הוגשו התנגדויות רבות, אך העותרות לא נמנו בין המתנגדים.

העותרות בנו במגרש 1211 בניה ללא היתר ולא קיימו צו הריסה מנהלי שהוצא נגדם. בשנת 2004 הוגש נגדם כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה. בפברואר 2006 נערך עם העותרות הסדר טיעון שמכוחו הודו באשמה והורשעו בה. עונשן נגזר לקנס וכן ניתן צו הריסה שיפוטי של הבנייה הבלתי חוקית. ביצוע הצו עוכב למשך 18 חודשים ובית המשפט פסק שהצו יפקע אם בתוך תקופת העיכוב יינתן היתר בדיעבד לבנייה [עמק (הרצליה) 712/04].

במגמה לעמוד במחויבותן על פי פסק הדין ביקשו העותרות לקדם תוכנית בינוי שתחול על הנכס ותאפשר הוצאת היתר בנייה. אולם גורמי מחלקת התכנון העירונית העמידו אותן על כך שאין די בתוכנית בינוי ושהוראות תקנון תוכנית 1839 מתנות הוצאת היתרי בניה בהתקנת תוכנית איחוד וחלוקה מפורטת [מכתבי מחלקת תכנון עיר מיום 1.8.05 ו-17.6.07].