עת"מ 34976-01-15 מונדר נ' מועצה מקומית אעבלין 22 נובמבר 2015

1.לפני עתירה מנהלית שעיקרה בקשה להצהיר על ביטול חוב ארנונה שהוטל על העותר על ידי המשיבה, היא המועצה המקומית אעבלין (להלן: "המועצה").

2.העותר הוא בעל הזכויות של בית מגורים הממוקם באעבלין, חלקה 68, גוש 12209. העותר טוען לבטלותו של חוב ארנונה שהושת עליו, או לחילופין לבטלותו של החוב מהשנים 1997 - 2007 בשל התיישנותו. טענתה המרכזית של המועצה היא כי החוב לא התיישן נוכח הליכי גבייה אשר ננקטו על ידה בתקופה הרלוונטית, ומכל מקום העותר השתהה בהגשת עתירתו.

טרם שאפרט את העובדות אציין כי לכתב העתירה לא צורפה דרישת החיוב בארנונה נשוא העתירה; לא ניתן להבין כנגד איזה חוב בדיוק הוגשה העתירה; מה סכומו; והאם מדובר בחוב ארנונה המושת על ביתו של העותר, משרדו או שניהם גם יחד. כל שצורף לעתירה בעניין החוב הוא צו עיקול מיום 26.11.12 וצילום מסך מחשב של תוכנה לגביית ארנונה ומים. עוד יצוין כי לכתב העתירה לא צורף תצהיר כפי הנדרש בתקנה 5 (ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות"). המועצה ציינה בכתב תשובתה, אליו צורפה דרישת חוב, כי על העותר הושת חוב על ביתו משנת 1997 ועד ליום 14.03.15 בסכום של 176,955 ₪, וכן חוב על משרדו משנת 1997 ועד ליום 14.03.15 בסכום של 39,098 ₪ (להלן: "חוב הארנונה").

3.למען הסדר הטוב יצוין עוד כי ביום 21.1.13 הגיש העותר המרצת פתיחה להצהיר על בטלות חוב הארנונה (ה"פ 41013-01-13) (להלן: "המרצת הפתיחה"). אולם, נוכח עמדת בית משפט כי יש ממש בטענת המועצה לפיה מדובר בעניין מנהלי אשר יש להגיש לגביו עתירה מנהלית ללא הליך של המרצת פתיחה, נמחקה המרצת הפתיחה ביום 25.3.14. רק כעבור כ-10 חודשים הוגשה העתירה שלפנינו.

4.אקדים ואומר כי דין העתירה להידחות הן מחמת שיהוי כבד בהגשתה והן לגופו של עניין. המועצה הוכיחה כדבעי כי ביצעה פעולות גבייה בשנים הרלוונטיות המביאות לעצירתו של מירוץ ההתיישנות. אשר על כן דין טענת ההתיישנות, וכפועל יוצא דינה של העתירה, להידחות.

טענות הצדדים

5.בעתירתו מבקש העותר כי יוצהר שכל חוב הארנונה "בטל ומבוטל", כלשונו. לחילופין, מבקש הוא להכריז כי חייב הוא במס ארנונה רק לתקופה שבין שנת 2007 ועד שנת 2013, וכי כל חוב אחר מעבר לכך התיישן ומשום כך בטל. לטענתו, דרישות התשלום השונות שהומצאו על ידי המועצה אינן מפסיקות את מרוץ ההתיישנות שכן הן סתמיות ולא הגיעו לידיו. עוד לטענתו, החשבונות התקופתיים נשלחו כאשר שהה הוא מחוץ לארץ ומכל מקום לא כללו דרישה בגין חובות עבר; צו ההרשאה לביצוע עיקול אינו מהווה פעולת גבייה מנהלית; מכתבי ההתראה מטעם המועצה נטולי חתימה ותאריך וכן לא הגיעו לחזקתו; צווי העיקול שנשלחו לבנק גם הם נטולי חתימה. בעניין זה מוסיף העותר וטוען כי התראות מטעם המועצה, דרישת תשלום וצווי הרשאה אינם הליכי גבייה מנהליים שבכוחם להפסיק את מרוץ ההתיישנות. יוער כי בדיון שנערך ביום 12.11.15 הוסיף העותר טענה לפיה בשנת 2000 חלק הוא תא דואר עם 15 משפחות נוספות, ולכן לא קיבל את הודעות ההתראה שנשלחו אליו בתקופה זו וכי המועצה ידעה על כך.

עוד מוסיף העותר וטוען כי דרישות החוב של המועצה הוגשו בחוסר תום לב, שכן גורמים במועצה ידעו על שהותו מחוץ לארץ בחלק מהתקופה עליה הושת החוב, והיו מודעים למצבו הכלכלי הקשה. העותר מוסיף כי המועצה לא השיבה לבקשותיו לקבלת הנחת ארנונה או להכריז על חוב הארנונה כאבוד.