עת"מ 3490-11-16 רפיד ויז'ן בע"מ נ' החברה הכלכלית לנהריה בע"מ ואח'

בהמשך לפסק הדין שניתן ביום 4.11.16, ובשים לב לאמור בו, הגישו המשיבים 1-3 בקשה לחייב את העותרת בהוצאות הפעולות שננקטו על ידם לצורך הכנת התגובה לבקשה לצו ביניים. העותרת הגישה תגובה וביקשה שלא לחייבה בהוצאות וזאת מטעמים שפורטו בתגובה.

בטרם אתייחס לנושא פסיקת הוצאות משפט להלן נתונים הנדרשים לעניין:

העתירה, ביחד עם בקשה למתן צו ביניים, הוגשה ביום ד' 2.11.16 שעה 08:29. זמן קצר לאחר הגשתה, בשעה 10:05, ניתנה החלטה ע"י בית משפט זה לפיה נקבעה הבקשה למתן צו ביניים לדיון במעמד הצדדים ליום א' 6.11.16 שעה 11:00. הבקשה למחיקת העתירה הוגשה ביום ה' 3.11.16 שעה 13:13. עקב תקלת מזכירות לא הועברה הבקשה לעיוני אלא ביום ו' 4.11.16 בשעות צהרים. פסק הדין נחתם בשעה 13:45. בסמוך לאחר מכן הגיע פסק הדין לידיעת ב"כ הצדדים.

בפסק הדין התייחס בית המשפט לבקשת העותרת, שהוגשה בלא תגובת המשיבים, לפטור אותה מתשלום הוצאות. בית המשפט קבע כדלקמן:

"לעניין פסיקת הוצאות - נכון להיום טרם הוגשו כתבי טענות מטעם מי מהמשיבים. עם זאת, מאחר והדיון הדחוף נקבע בהחלטה מיום 2.11.16, לא ידוע אם מי מהצדדים החל בהכנות לדיון ואם נגרמו הוצאות בגין ההערכות החפוזה לדיון. אשר על כן, וככל שהדבר נוגע לפסיקת הוצאות, שמורה לכל אחד מהמשיבים הזכות להגיש בקשה עד לא יאוחר מיום 8.11.16. ככל שתוגש בקשה לפסיקת הוצאות היא תידון. אי הגשת בקשה במועד יחשב כוויתור על הוצאות".

המשיבות 1-3 הגישו בקשה לחייב את העותרת בהוצאות שנגרמו להן עקב ההערכות לדיון הדחוף. זו הבקשה שבפני. העותרת הגישה תגובה וביקשה, כאמור, לדחות את הבקשה. למען הסדר יצוין כי המשיבים האחרים לא פנו בכל בקשה לבית המשפט.

לא מצאתי בתגובה לבקשה לפסיקת הוצאות, כמו גם בבקשה למחיקת העתירה שהוגשה 29 שעות לאחר הגשת העתירה לבית המשפט, מה היה הנתון החדש שגרם לעותרת להימלך בדעתה ולבקש לחזור בה מהעתירה. לא מצאתי גם כל הסבר מדוע לא הודיעו ב"כ העותרת לב"כ המשיבות על החלטת העותרת לחזור בה מהעתירה עוד ביום 3.11.16, בסמוך למועד הגשת הבקשה לבית המשפט (הבקשה הוגשה בשעה 13:13). למעשה נודע למשיבות על הגשת הבקשה ומתן פסק דין למחיקת העתירה רק ביום שישי, 4.11.16 בשעות הצהריים, בסמוך לשעה 14:00, לאחר שפסק הדין נחתם ע"י בית המשפט. כל זאת כאשר הדיון הדחוף בבקשה לצו ביניים נקבע ליום א' 6.11.16.

ראוי היה שעצם הגשת העתירה יישקל בכובד ראש קודם להגשתה, ובטרם ננקטת פעולה הגורמת למשיבים להתחיל ולהיערך לדיון דחוף בבית המשפט, על כל המשתמע מכך. ראוי היה גם להודיע למשיבים על ההחלטה לבקש למחוק את העתירה מיד כאשר ההחלטה התקבלה אצל העותרת, באופן שימנע השקעת מאמץ בהערכות לדיון שנקבע, כאשר ממועד הגשת העתירה וקביעת הדיון הדחוף ועד למועד הדיון בבקשה לצו ביניים עמדו לרשות המשיבים כ 53 שעות להערכות (מניין השעות מיום רביעי שעה 10:00 ועד ליום שישי שעה 15:00).

בנסיבות אלו מביא בית המשפט בחשבון את טיעוני הצדדים ואת ההלכות הפסוקות בדבר פסיקת הוצאות והעיקרון המנחה לפיו אין סיבה שבעל דין שנכפה עליו דיון ייצא בחסרון כיס [ע"א 9466/05 שווקי נ' מדינת ישראל (16.3.2008) פסקה 31 והאסמכתאות שם; ע"א 10242/09 משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח'(2.2.2011); ע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל, פ''ד סב(3) 806 (2008); ע"א 77/85 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' חברת החשמל לישראל פ"ד לט(2) 592 (1985); ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן ואח', פ"ד מו (4) 330, 347-346 (1992)]. סבור אני כי גם במקרה שבפני יש לחייב את העותרת בהוצאות. העקרונות שהתוו בפסיקה נכונים, בהתאמה המתחייבת ובנסיבות מתאימות, גם למצב בו נגרמו הוצאות משפט לצד וזאת הגם שההליך נמחק בטרם דיון.