העתירה
1.לפניי שתי עתירות, שהדיון בהן אוחד, המופנות נגד חוזר מינהל הרפואה 35/2013 בעניין "הזרקת בוטוקס על-ידי רופאי שינים", שפרסם המשיב, ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות. בחוזר האמור צוין, כי הזרקת בוטוקס הִנה "עיסוק ברפואה", כהגדרת המונח בפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976; וכפועל יוצא, רופאי שיניים – אשר תחום עיסוקם מוגדר בפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979, במובחן מרופאים שעיסוקם מוסדר, כאמור, בפקודת הרופאים – רשאים להזריק בוטוקס רק אם הדבר נעשה במסגרת טיפול שיניים בחלל הפה בלבד, כמקובל ברפואת הפה והשיניים. העותרים – עמותת הרופאים לטיפולים אסתטיים בישראל ו-16 רופאים נוספים (בעת"מ 34018-11-13), וההסתדרות לרפואת שיניים בישראל (בעת"מ 40416-02-14) – טוענים, כי המשיב אינו מוסמך לפרסם חוזר כאמור, בפרט כאשר יש בו כדי לפגוע בחופש העיסוק של רופאי השיניים בישראל; בשים לב לכך שחלק מרופאי השיניים מבצעים טיפולים הכוללים הזרקת בוטוקס, לרבות לשימוש קוסמטי מחוץ לחלל הפה, כבר משנת 2007. מהטעם האמור גורסים העותרים, לגופו של עניין, כי החוזר הנ"ל בלתי סביר; בפרט היות שגורמים שונים באגף לבריאות השן במשרד הבריאות אישרו, לטענת העותרים, לרופאי שיניים שונים לבצע פעילות מהסוג שנאסר בחוזר.
המסגרת הנורמטיבית – הסדרת העיסוק ברפוי שיניים בישראל
2.כפי שיבואר בהמשך, העתירות מתמקדות בטענה לפיה החוזר הנ"ל פורסם בחוסר סמכות ומביא לפגיעה בחופש העיסוק של רופאי שיניים בישראל; זאת, על-רקע ההגדרות הקבועות בדין ל"עיסוק ברפואה" ול"עיסוק בריפוי שיניים", ובשים לב לסמכויות שניתנו לגורמים שונים במשרד הבריאות לקבוע הוראות בעניין זה – כמפורט להלן.
3.העיסוק "בריפוי שיניים" בישראל מוסדר בנפרד מהעיסוק "ברפואה", במסגרת דברי חקיקה שונים. "העיסוק ברפואה" מוגדר בסעיף 1 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן – פקודת הרופאים), וכולל "בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפוים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא, לרבות ריפוי באקופונקטורה". בפקודה זו נקבע, כי רשאים "לעסוק ברפואה" מי שקיבל רישיון לפי תנאי הפקודה (סעיף 2), ורופאי השיניים מוחרגים מפורשות מתחולתה של פקודה זו: סעיף 3 לפקודת הרופאים מורה כי מי שאינו רופא מורשה – לא יעסוק ברפואה, אך מובהר: "האמור בסעיף זה אינו בא למנוע – (1) רופא שיניים מורשה או רוקח בעל רישיון או מי שרשאי לעסוק במיילדוּת – מעסוק במקצועם לפי הפקודות החלות עליהם"; ומנגד, סעיף 15 לפקודת הרופאים קובע כי "רופא מורשה" לא יעסוק ברפואת שיניים, שלא אגב טיפול רפואי.
בין-היתר, פקודת הרופאים – מסדירה את הסמכויות והנהלים הקשורים ברישוי רופאים; קובעת הוראות בנוגע לאמצעי משמעת שניתן לנקוט נגד רופאים, בנסיבות שונות; וכן מגדירה כעבירה פלילית פעולה שיש בה כדי לעבור על הוראות שונות בפקודה. בנוסף מקנה פקודת הרופאים סמכויות שונות למנהל, קרי – המנהל הכללי של משרד הבריאות, לרבות משנהו וכל נושא משרה במשרד הבריאות שהמנהל מינה אותו למלא תפקידים על פי פקודה זו (סעיף 1 לפקודה; להלן – מנכ"ל משרד הבריאות או המנכ"ל). בין-היתר, ניתנה למנכ"ל סמכות להתקין תקנות, באישור שר הבריאות, וזאת בתחומים שהוגדרו בפקודה במפורש, ובכלל זה – לעניין "הביצוע היעיל של מטרות פקודה זו והוראותיה דרך כלל" (סעיף 61(א)(8) לפקודת הרופאים).
4.לעומת זאת, "עיסוק בריפוי שיניים" מוגדר בסעיף 1 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979 (להלן – פקודת רופאי השיניים), כדלהלן: "ניתוח, טיפול, ייעוץ או השגחה המבוצעים כרגיל בידי רופא שיניים, וכן פעולות כאמור הנעשות בהכנה לקראת התאמתן, הכנסתן, קביעתן או תיקונן של שיניים תותבות או בקשר לכך"; ורשאי לעסוק בריפוי שיניים – רק מי שקיבל היתר לכך לפי פקודה זו (סעיפים 2 ו-3 לפקודה הנ"ל).
אף פקודת רופאי השיניים מסדירה מנגנונים שונים של רישוי, פיקוח הטלת אמצעי משמעת וקביעת הוראות עונשיות. בדומה לפקודת הרופאים, גם לפי פקודה זו מוסמך מנכ"ל משרד הבריאות להתקין תקנות, באישור השר, בנושאים שונים, לרבות – "ביצועה, דרך כלל, של פקודה זו" (סעיף 65(4) לפקודה).
5.רופאי השיניים מוחרגים, אפוא, מתחולתה של פקודת הרופאים, ועל-כן אינם רשאים "לעסוק ברפואה" כהגדרת המונח בפקודה הנ"ל; אך זאת בכפוף להוראות ספציפיות בפקודה זו. כך, סעיף 21 לפקודת הרופאים קובע, כי חרף האמור לעיל, רשאי שר הבריאות לתת לרופא שיניים מורשה – רישיון לעסוק באנסתזיה, בהתקיים התנאים המצוינים בסעיף זה (וראו, בהתאמה, סעיפים 42 ו-43 לפקודת רופאי השיניים).
כמו-כן, במסגרת תקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות), תשס"א-2001 (להלן – תקנות פעולות חריגות), הורשו במפורש בעלי מקצועות ספציפיים, שאינם רופאים, לבצע "פעולה חריגה" – "פעולה שהיא עיסוק ברפואה כמשמעותו בסעיף 1 לפקודה, המותרת למי שאינו רופא מורשה, בהתאם לתקנות אלה" (תקנה 1). בכלל זה ניתנו סמכויות שונות לביצוע פעולות חריגות ספציפיות – לאחיות מוסמכות, אחיות מעשיות, פרמדיקים, טכנאים, פיזיותרפיסטים, עוזרי רופא ומרפאים בעיסוק.