עת"מ 32769-02-17 סאלח נ' מדינת ישראל

1.בפניי בקשה לפטור מאגרת עתירה מנהלתית שבכוונת המבקש להגיש כנגד משרד התחבורה - אגף הרישוי, ובה הוא עותר לבטל החלטת אגף הרישוי המטילה הגבלות על רישיון הנהיגה.

2.לאחר עיון בבקשה, מצאתי לדחותה על אתר, ללא קבלת תגובת המשיבים.

3.בבקשתו טוען המבקש כי תלויים ועומדים נגדו תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של 56,000 ₪, הוא הוכרז ע"י רשם ההוצאה לפועל כ"מוגבל באמצעים" ואינו יכול לשאת בתשלום אגרת המשפט, בשל עוניו. לטענת המבקש, יליד 1946, הוא ואשתו חיים מקצבת זקנה ובני משפחתו אינם יכולים לסייע לו. המבקש מעוניין להשיג על החלטת אגף הרישוי, אולם לטענתו, בשל הכנסתו ומצבו הכספי, מבקש הוא לפטור אותו מתשלום האגרה.

4.נקודת המוצא הינה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. על המבקש פטור מאגרה מחמת עוניו לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני התנאים הדרושים על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז- 2007: הראשון - שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, והשני - שההליך מגלה עילה.

5.נטל ההוכחה להעדרה של יכולת כלכלית מוטל לפתחו של מי שמבקש להטיל עלות ההתדיינות על כתפי הציבור (ראו: בש"א 128/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (31.12.1989)). עוד נקבע, כי על המבקש פטור מחמת העדר יכולת כלכלית, לפרוס בפני בית המשפט תשתית עובדתית מפורטת ועדכנית באשר למצבו הכלכלי, ולהמציא מלוא הפרטים אודות רכושו ומקורות הכנסותיו, כאשר הללו נתמכים בראיות מבוססות (ראו לדוגמה: ע"א 254/07 משה לפיד נ' אלישבע סמואל ( 21.02.2007)). כמו-כן נקבע, כי על המבקש להביא בפני בית המשפט פירוט לגבי ניסיונו להסתייע בסביבתו הקרובה. הימנעות מהמצאת המסמכים הדרושים או מסירת פרטים חלקיים בלבד אודות מצבם הכלכלי של המבקש פטור מתשלום אגרה, מצדיקים דחייתה של הבקשה (בש"א 287/92 מאור נ' מדינת ישראל (30.1.1992)).

6.לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי המבקש לא עמד בתנאי הראשון בדבר העדר יכולתו לשלם את האגרה ועל כן, מצאתי לדחות בקשתו..

בתצהירו מפרט המבקש את גובה הכנסתו והכנסת אשתו מבלי לצרף ולו ראיה אחת לגבי כך. לא צורף לעיון בית המשפט תדפיס תנועות מחשבון בנק שמנהלים המבקש ואשתו, לא ברור מי מתגורר עם המבקש, לא ברור אם מתגוררים עימו ילדיו, לא ברור אם מי מילדיו עובד, ולא ברור למי מקרוביו פנה המבקש. בנוסף, הבקשה לא מפרטת אם לחייב נכסים כלשהם.

7.ועוד, המבקש מציג את עצמו כמי שאינו יכול לשאת בתשלום האגרה; אלא שעיון בעתירתו מעלה כי המבקש מחזיק ברכב (שהרי מטרת עתירתו היא להשיב לעצמו את רישיון הנהיגה). המבקש הגיש בקשה למתן צו זמני דחוף בה טען הוא, כי "המבקש נהג עד ליום 5.11.2016, עד שפג תוקף רישיונו ומבלי שהובאה לידיעתו דבר ביטול הרישיון"... וכי "רישיון הנהיגה של המבקש משמשו להתנייד בעיר שאין בה תחבורה ציבורית" (ראו סעיפים 4 ו- 5 לבקשה למתן סעד זמני). לא זכינו להסבר כלשהו על אותו רכב אשר משמש את המבקש.