עת"מ 30572-06-15 מ.י. ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

מבוא

1. הסוגיה העומדת להכרעה בעתירה זו היא שאלת מעמדו של העותר בדירה השייכת לדיור הציבורי ומוחזקת על ידו – האם הוא זכאי לדיור ציבורי אם לאו. לחילופין, האם נכנס הוא בגדר מעמד "דייר ממשיך" בהתאם להוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק").

    

2. בעתירתו, משיג העותר על החלטת הועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון (להלן: "הועדה" ו-"המשיב" בהתאמה) מיום 5.5.2015 אשר דחתה את בקשתו להכיר בו כזכאי לדיור ציבורי הואיל ואין הוא עומד בתנאי המזכה לדיור ציבורי שעניינו מספר נפשות במשפחה ומחייב משפחה ובה שלושה ילדים לפחות. עם זאת, החליטה הועדה ביום 10.5.2015, כחריג ולפנים משורת הדין, לאשר לעותר יחידת דיור בבית גיל הזהב בלוד כפוף להתאמתו למגורים בבית גיל הזהב ולהשבת הדירה - נושא העתירה - בה הוא מחזיק ומתגורר למשיב.

    

    

    

   העובדות

3. עובר לשנת 1980 התגוררו העותרת מספר 1 (להלן: "העותרת") – אם העותר – ובעלה דאז עם שבעת ילדיהם ובהם העותר מספר 2 (להלן: "העותר") בשתי דירות ציבוריות צמודות זו לזו, דירות מס' 9 ו-10 ברחוב נתן שוורץ 10 בלוד אשר שטח כל אחת מהן 62 מ"ר.

    

4. בשנת 1980 רכשו בני הזוג את דירה מספר 10 והחזיקו בה בבעלות משותפת (להלן: "דירה 10"). בד בבד, המשיכו להחזיק בדירה מספר 9 נושא העתירה דנן בשכירות (להלן: "הדירה" או "דירה 9", שתי הדירות יחדיו יכונו "הדירות").

    

5. בשנת 1983 התגרשו בני הזוג ובמסגרת הליך הגירושין הורה בית הדין הרבני על פיצול הדירות באופן שכל אחד מהם יתגורר בדירה אחת מתוך השתיים ויהא מנוע מלהיכנס לדירת בן זוגו. הוחלט, כי העותרת וילדיה ימשיכו להתגורר בשכירות בדירה 9, ודירה 10 תוחזק על ידי אבי העותר.