עת"מ 29565-09-15 זנדר נ' עיריית תל אביב יפו

עתירה זו מכוונת כנגד חובות ארנונה שנצברו על נכס ברח' הירקון 114 בתל אביב (להלן: "הנכס") בגין השנים 1999-2000 בסכום שהצטבר לכדי כ-236,000 ₪. עתירת העותר היא לקבוע שהוא אינו חב בחוב הארנונה הנ"ל שהוא חובה של חברת ירקון ספורט -בר בע"מ, אשר ניהלה במקום עסק של בית קפה (להלן: "החברה"). כמו כן, מבקש העותר, בעל מניות בחברה הנ"ל, להורות על ביטולם של הליכי הגבייה המנהליים שננקטו נגדו בהקשר לחוב זה, לרבות ההליך שננקט למימוש הבית ברח'*** במושב XXX שבו מתגורר אחיו.

אין חולק כי הליכי הגבייה שנקטה המשיבה נגד העותר לא היו מחמת היות העותר בעל מניות בחברה מכוח סע' 8(ג) לחוק ההסדרים, אלא בטענה שהוא היה אחד המחזיקים בנכס, במשותף עם החברה ושני בעלי מניותיה האחרים.

השאלה העיקרית המתעוררת בעתירה זו היא אפוא, האם בדין רואה המשיבה בעותר "מחזיק" לצורכי ארנונה, או שיש לקבל את טענתו כי הוא מעולם לא היה "מחזיק" כמשמעותו בפקודת העיריות, וכי ככל שהוא נרשם כך בפנקסי העירייה - הרי שמדובר ברישום מוטעה.

טענות העותר:

1.לטענת העותר, מאז שנת 1992 מרכז חייו הוא בגרמניה ושם הוא מתגורר וחי עד היום. לצורכי הביטוח הלאומי הוא רשום כתושב חוץ שתושבותו בארץ בוטלה מאז שנת 1997.

1.1.בשנת 1999 החליט העותר, לדבריו, להשקיע כספי ירושה שקיבל מאביו לצורך הקמת עסק בישראל וכך חבר לרונן דורפן ולחיים טרגר להקמת החברה, לצורך ניהול בית קפה בנכס. העותר הסביר, כי בהיותו תושב חוץ הוא לא השתתף באופן פעיל בניהול החברה ושימש משקיע חיצוני בלבד. העותר אישר, כי הסכם השכירות לגבי הנכס נחתם גם על ידי בעלי המניות בנוסף לחברה - זאת נוכח דרישתה המפורשת של השוכרת שלא הייתה מוכנה לבצע את העסקה מול החברה בלבד - ואולם, החברה היא זו שהחזיקה בנכס באופן בלעדי, בתור מי שהייתה בעלת העסק ומפעילתו.

1.2העותר סיפר, כי סמוך לאחר הקמת החברה, עוד בשנת 2000, התברר כי חיים טרגר מעל בכספי החברה והביא לקריסתה. נגד טרגר הוגשה בשעתו תביעה אזרחית באמצעות עו"ד אביבה דורפן (אחותו של השותף רונן דורפן) ואף ניתן כנגדו פסק דין. עם זאת, הניסיונות לגבות ממנו את החוב בהליכי הוצל"פ לא צלחו. גם הניסיונות להחיות את החברה על ידי הזרמת כספים נוספים מצד העותר לא נשאו פרי. לטענת העותר, כספי השקעתו ירדו לטמיון בעקבות ההונאה הנ"ל, והוא אף נאלץ לשלם מכיסו חלק מהחובות של החברה שלהן ערב אישית. בשנת 2001 בית המשפט דחה תביעה להרמת מסך שהוגשה נגד דורפמן על ידי חברת קוקה קולה, וקבע שאין לייחס לבעלי המניות את חובות החברה.

1.3לדברי העותר, הבית במושב XXX שלגביו נקטה המשיבה הליכי אכיפה מנהליים הוא בית שהוא ואחיו ירשו בשנת 2001 לאחר פטירת אמם. בפועל הבית שייך לאחיו בלבד, שכן הוא מכר לו את חלקו כנגד תשלומי איזון, והוא זה שמתגורר בו. העותר הוסיף, כי בעניין זה, בעקבות אמצעי האכיפה שנקטה המשיבה, הוגשה על ידו בתאריך 9.3.16 תביעה לסעד הצהרתי אשר תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי מרכז בה"פ 20472-03-16.

1.4.לטענת העותר, לאורך כל השנים הוא חי עם משפחתו בגרמניה וסבר בתום לב שכל חובותיו האישיים הקשורים לחברה סודרו או מצאו את פתרונם. הוא לא קיבל את מכתבי המשיבה ולא היה מודע להליכים שננקטו על ידה. בעקבות טענות המשיבה בכתב התשובה אישר העותר שאכן בשנת 2009 נודע לו מאחיו (בעקבות הודעה שהלה קיבל מהבנק), כי המשיבה הטילה עיקול על חשבון בנק לא פעיל שמשותף לו ולאחיו. הוא הפנה את אחיו לעו"ד אביבה דורפן אשר טיפלה בשעתו בענייני החברה, ובדיעבד הסתבר שזו כתבה בעניין זה מכתב למשיבה (נספח 1 לתשובה). לדברי העותר, לאחר שהועבר הטיפול לעו"ד דורפמן, הוא לא נתן יותר דעתו לעניין והוא השתכח ממנו. העותר הסביר, כי מאחר שמדובר בחשבון לא פעיל שאותו ירשו הוא ואחיו מהוריהם, הוא לא היה מודע לכך שהמשיבה שמה ידיה לכאורה על סכום של 18,000 ₪ שהיה בחשבון זה. הדבר נודע לו רק במהלך המו"מ עם נציגי העירייה לאחר הגשת העתירה. לדבריו, משהוברר כאמור, הוא ניסה ליצור קשר עם עו”ד דורפן, אך הסתבר שלא ניתן לשוחח עמה בשל נסיבותיה האישיות. נוצר קשר עם עו"ד לי קפלן שעבדה בשעתו במשרד דורפן והיא ידעה למסור מידע חלקי שאותו ניסתה לשחזר מהודעות דואר אלקטרוני.

1.5.העותר חלק על טענת המשיבה כי העתירה לוקה בשיהוי, לא כל שכן שיהוי המצדיק סילוק העתירה על הסף. לדבריו, לראשונה בראשית חודש מאי 2015 הודיע לו אחיו כי קיבל התראה מלשכת ההוצל"פ לפיה הוטל עיקול על בית המגורים בXXX בגין חוב הארנונה. בתאריך 17.6.15 פנה העותר באמצעות בא כוחו בהשגה למשיבה (נספח ח' לעתירה), שבמסגרתה תקף את האפשרות לחייבו מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, בסוברו שבגין עילה זו רואה בו העירייה חייב בחוב. בתאריך 10.8.15 נשלחה תשובת העירייה הדוחה את טענותיו בנימוק שהוא רשום בספרי העירייה כמחזיק באופן אישי, משום שהוא חתום כשוכר בהסכם השכירות על הנכס (נספח יא' לעתירה). לדברי העותר, מאחר שעל פי נוסחו של מכתב התשובה שקיבל מהמשיבה לא היה ברור די הצורך האם המשיבה טוענת כך תוך הסתמכות על החוזה השכירות גרידא, או שהיא מתבססת על הרישום שנעשה בספרי העירייה בזמן אמת, הוא פנה בתאריך 3.9.15 בבקשה למשיבה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע בשאלה מתי נרשם העותר כמחזיק. לאחר שהעותר נוכח שהמידע שביקש בושש מלהתקבל, הוגשה על ידו העתירה דכאן, וזאת הן מטעמים של שיהוי והן בגלל הליכי ההוצל"פ. משהוגשה העתירה הודיעה לו המשיבה כי החומר יימסר במסגרת כתב התשובה, אך למעשה לא כך היה. חלק ניכר מהמסמכים הרלוונטיים הגיעו לידיו עובר להגשת הסיכומים, רק לאחר לחץ ואיום בהגשת עתירה לפי חוק חופש המידע. לדברי העותר הוא לא ידע שהמשיבה רואה בו מחזיק אישית ולא היה ער לטענה זו כנגדו משום שמעולם לא קיבל חיובי ארנונה או דרישות תשלום. בנסיבות אלה, לגישתו, לא נכון לומר שהוא השתהה בהגשת העתירה, ובכל מקרה, לא צודק לדחות את העתירה מחמת נימוק זה.