עת"מ 28396-12-13 ראסל ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ובנייה – מחוז תל-אביב ואח'

עניינה של העתירה שבכותרת בהחלטתה של ועדת הערר לתכנון ובנייה – מחוז תל-אביב מיום 6.11.13, לפתוח מחדש לדיון את ערר מס' הר/5309/12א, אשר נמחק בהסכמת הצדדים בהחלטה מיום 6.9.12 וזאת בהסתמך על התחייבות הוועדה המקומית שההיתר לשימוש חורג שניתן למשיבים 3 ו-4 לניהול בית כנסת בבית מגורים בהרצליה פיתוח יוגבל למשך שלוש שנים, שתחילתן בחודש אפריל 2012. ההחלטה לחדש את הדיון בערר נתקבלה לאחר שהוועדה המקומית הודיעה לוועדת הערר ביום 9.5.13, כי היא סברה בטעות שהיא הגבילה את ההיתר ל-שלוש שנים בלבד וכי למעשה לא הוחלט בוועדה המקומית שתוקפו של ההיתר לשימוש חורג לא יוארך מעבר לשלוש שנים.

לאחר שהתקיים דיון מקדמי בעתירה המליץ בית המשפט למשיבה 2 שלא לחדש את הליכי הערר.

ביום 5.7.12 הודיע המשיבה 2 כי היא מקבלת את המלצת בית המשפט. לאור זאת, הורתי על מחיקת העתירה ועניינה של החלטה זו בשאלת ההוצאות שיש לפסוק לעותרים, לאחר שהעתירה שבכותרת נמחקה.

1. רקע הדברים

העותרים, כולם, הינם תושבי רחוב וינגייט בהרצליה פיתוח, המתגוררים בצמידות לבית מושא העתירה, שנמצא ברחוב וינגייט 90. הבית נשוא העתירה שייך למשיבה 3 והוא מושכר למשיב 4, אשר מנהל בו בית כנסת ומרכז קהילתי. על האזור בו מצוי הבית נשוא העתירה חלה תב"ע מס' 353-א, שלפיה האזור מוגדר כאזור מגורים א'1 מיוחד ובו בתים חד משפחתיים, דו-משפחתיים וקוטג'ים.

המשיבים 3 ו-4 הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובניה – הרצליה (להלן: הוועדה המקומית) בקשה לשימוש חורג בבית המגורים נשוא העתירה כבית כנסת וכן ביקשו כי הוועדה תתיר להם תוספות בנייה, לרבות פרגולות, חניה מקורה, מעלית וגדרות.

העותרים, וכן תושבים רבים נוספים המתגוררים בסמיכות לבית נשוא העתירה, התנגדו לבקשה בשל הפגיעה הקשה באיכות החיים הצפויה להם ככל שיינתן היתר לשימוש חורג וטענו, כי מזה תקופה של כשנה בטרם הוגשה הבקשה לשימוש חורג משמש המקום כבית כנסת ומרכז קהילתי ללא היתר ורישיון כדין וכי נערכים בו אירועים רבי משתתפים אגב שימוש מוגבר במערכת כריזה, דבר שמוסיף למטרד הרעש הרב שקיים בסביבת הבית, למצוקת החנייה ולבעיות תברואה.

ביום 3.4.12 דנה הוועדה המקומית בבקשת המשיבים 3 ו-4 למתן היתר לשימוש חורג ולהיתר בנייה והחליטה לאשר שימוש חורג למשך שלוש שנים בלבד, בכפוף לכך שיאסר על המשיבים 3 ו-4 לעשות שימוש במערכת הכריזה ובכפוף למגבלות נוספות שצוינו בהחלטה. את החלטתה נימקה הוועדה המקומית, כך:

"מדובר בקהילה של עולים מצרפת שהולכת ומתרחבת ומאחר שקיים צורך לאומי לקלוט את יהודי צרפת, ומאחר שהוועדה רואה בבית הכנסת צורך ציבורי, מחליטה הוועדה במקרה יחיד זה לאשר את השימוש החורג ל-3 שנים."

על ההחלטה האמורה הגיש העותר 3 ביום 20.6.12 ערר שמספרו הר/5309/12א לוועדת הערר לתכנון ובנייה – מחוז תל-אביב (להלן: ועדת הערר). בתחילה העותרות 1 ו-2 השתתפו בערר כמשיבות ובהמשך ביקשו להצטרף לערר כעוררות, כשבפיהן טענות כנגד סבירות ההחלטה וכנגד הנימוק שנתנה הועדה המקומית להחלטתה, בדבר קיומו של "צורך לאומי", אשר על פי הטענה לא רק שלא נבחן על ידי הוועדה המקומית, אלא שגם איננו יכול לשמש טעם ונימוק להחלטה.

ביום 6.9.12 התקיים דיון בערר שבמסגרתו הוחלט, בהסכמת כל הצדדים, למחוק את הערר בהסתמך על התחייבות הוועדה המקומית שההיתר לשימוש חורג יהיה לתקופה של שלוש שנים בלבד ולא יוארך, ובכפוף לקיומם של מספר תניות שעל מבקשי ההיתר לבצע. בהתאם, ולאור הסכמת הצדדים, הורה יו"ר ועדת הערר, עו"ד מיכה גדרון, על מחיקת הערר תוך שקבע, כך: