עת"מ 27790-03-16 אבו עביד נ' מתאם הפעולות בשטחים

העתירה שלפניי, שהוגשה ביום 14.3.2016, תקפה את היעדר החלטת המשיב בבקשת העותר לאפשר לו להיכנס לישראל לכנס שנערך בין ה- 15.3.2016 ל- 19.5.2016. ואולם התיק הועבר לטיפולי ביום 20.3.2016, כלומר לאחר מועד הכנס שעבורו התבקש אישור הכניסה. לכן ביקשתי את התייחסות העותר לעניין זה.

בהודעה שהגיש העותר נטען, שעניינה של העתירה הוא בהסרת מניעה ביטחונית הקיימת נגד העותר. הבקשה שנתקפה אינה הבקשה הראשונה בעניינו, ובקשה קודמת נדחתה בשל קיומה של אותה מניעה ביטחונית. לכן התבקש בית המשפט לדון בעתירה כמבקשת את הסרת המניעה הביטחונית בנוגע לבקשות כניסה לישראל של העותר לצרכי הרצאות מקצועיות.

המשיב הגיש בקשה לסילוק העתירה על הסף. לטענתו, הבקשה שעמדה בבסיס העתירה, בדבר השתתפות בכנס שנערך בחודש מרץ 2016, אינה רלוונטית יותר משמועד הכנס חלף. לכן העתירה בהיבט זה הפכה לתיאורטית ואין מקום לדון בה. כמו כן טען המשיב, שדין העתירה להידחות על הסף עקב אי מיצוי הליכים. טרם הגשת עתירה על העותר להגיש בקשה מתאימה לרשות המוסמכת לכך. במקרה זה לא הוגשה הבקשה של העותר לגורם הרלוונטי, אלא נשלחה לגורמים אחרים אשר אינם הכתובת לבקשות כאמור. זאת על אף שנמסר לעותר בעבר, אגב בקשה דומה שהגיש לאישור כניסה, שהגורמים שאליהם פנה אז (אותם הגורמים שאליהם פנה בבקשה הנוכחית) – אינם הגורמים הנכונים. כן נמסר לו מי הגורם שאליו יש לפנות. משהעותר לא הגיש את בקשתו לגורמים המתאימים טרם הגשת העתירה, נטען שיש לדחות את העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים.

לגבי הבקשה של העותר לדון בעתירה כתוקפת החלטה כללית בדבר קיום מניעה ביטחונית, טען המשיב, שיש לדחותה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. במסגרת פרט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, הוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות שעניינן החלטות של רשות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, למעט החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג. חוק זה מסמיך את המשיב לתת אשרות כניסה לישראל. בהתאם לכך סמכותו של בית המשפט מתפרשת על החלטות בעניין בקשה למתן היתר כניסה לישראל. למשיב אין סמכות לפי חוק זה לדון בהסרתה של מניעה ביטחונית, אשר אינה מתבקשת במסגרת של בקשה להיתר כניסה לישראל. בהתאם לכך, גם אין בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירות שעניינן הסרת מניעה שאינן נלוות לבקשת למתן היתר כניסה לישראל.

בתגובה לבקשה לסילוק על הסף שב העותר על טענתו, שהעתירה תוקפת את קיומה של מניעה ביטחונית אשר מונעת מהעותר להיכנס לישראל. לטענתו, עוד ב- 29.4.2015 פנתה באת כוח העותר למשיב (ולגורם המתאים) בבקשה להסרת המניעה הביטחונית במסגרת בקשה לאישור כניסה לשם הרצאה בכנס. אותה בקשה נדחתה בידי המשיב בשל קיומה של מניעה בטחונית. לכן לא ניתן לטעון שלא מוצו ההליכים בעניין זה. כמו כן נטען, שהבקשה הנוכחית נשלחה למשיב 4 פעמים בתאריכים שונים לפני הגשת העתירה.

לאחר שעיינתי במלוא החומר שלפניי, הגעתי למסקנה שדין העתירה להימחק על הסף. העתירה הנוכחית עוסקת בבקשת העותר הנוכחית להיכנס לישראל, במסגרתה ביקש לקבל אישור כניסה לשם כנס ספציפי, אשר מועדו חלף. בנסיבות אלה הבקשה שעמדה בבסיס העתירה אינה רלוונטית יותר והפכה להיות תיאורטית, וכך גם העתירה עצמה. לא נעלמה מעיניי הטענה שלפיה יש מקום לדון במניעה במישור העקרוני – ובמבט צופה עבר ועתיד. אולם כפי שהובהר מתגובת המשיב, הבחינה בעניין זה היא פרטנית ויש נסיבות שבהן ניתן היתר כניסה גם כאשר קיימת מניעה. ועוד יש להוסיף, שמדובר בהגדרה בעניין שהוא תלוי זמנים ונסיבות ולכן קיים קושי בבירור העתירה במישור העקרוני – בלא תשתית קונקרטית המתייחסת לכניסה זו או אחרת, למטרה זו או אחרת, ובמועד זה או אחר. מעבר לכך – לגבי הסעד שהתבקש במסגרת הודעת העותר, בדבר הסרת המניעה הביטחונית, סעד זה אינו תואם את המבוקש בבקשה שעומדת בבסיס העתירה. לכן בכל הנוגע לסעד זה, לא מיצה העותר את ההליכים לפני הרשות המנהלית טרם הגשת העתירה ואין מקום לדון בעתירה כמבקשת סעד זה, וזאת מבלי צורך בהכרעה בשאלת סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה שעניינה סעד כאמור.

העתירה מסולקת אפוא על הסף אפוא מבלי שיש בכך משום גריעה מזכות העותר לשוב ולפנות לבית המשפט לאחר מיצוי הליכים, ומבלי הבעת עמדה של מותב זה במושא המחלוקת לגופו (המניעה הביטחונית, לאחר הפרפרזה שנמסרה בבקשת המשיב). בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.