רביבו נ' עירית נהריה

1.בבקשה שלפניי עותרת המבקשת לפטור אותה מתשלום אגרת עתירה מנהלית. .

2.בד בבד עם הגשת העתירה, הגישה המבקשת עתירה מנהלית בה מבוקש להצהיר, כי הסכם לפרעון חוב ארנונה בינה לבין המשיבה מס' 1 (להלן : "העירייה") בתשלומים בני 540 ₪ שריר וקיים.

3.מצאתי לדחות את הבקשה על אתר, מבלי לדרוש תגובת המשיבות, באשר אין הבקשה ממלאת אחר התנאים למתן פטור מאגרה ומתן פטור מהפקדת ערבון.

פטור מאגרה

4.נקודת המוצא הינה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. על המבקש פטור מאגרה מחמת עוניו לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני התנאים הדרושים על פי תקנה 14 לתקנות האגרות: הראשון - שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, והשני - שההליך מגלה עילה.

4.נטל ההוכחה להעדרה של יכולת כלכלית מוטל לפתחו של מי שמבקש להטיל עלות ההתדיינות על כתפי הציבור (ראו: בש"א 128/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (31.12.1989)). עוד נקבע, כי על המבקש פטור מחמת העדר יכולת כלכלית, לפרוס בפני בית המשפט תשתית עובדתית מפורטת ועדכנית באשר למצבו הכלכלי, ולהמציא מלוא הפרטים אודות רכושו ומקורות הכנסותיו, כאשר הללו נתמכים בראיות מבוססות (ראו לדוגמה: ע"א 254/07 משה לפיד נ' אלישבע סמואל ( 21.02.2007)). כמו-כן נקבע, כי על המבקש להביא בפני בית המשפט פירוט לגבי ניסיונו להסתייע בסביבתו הקרובה. הימנעות מהמצאת המסמכים הדרושים או מסירת פרטים חלקיים בלבד אודות מצבם הכלכלי של המבקש פטור מתשלום אגרה, מצדיקים דחייתה של הבקשה (בש"א 287/92 מאור נ' מדינת ישראל (30.1.1992)).

5.לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי המבקשת לא עמדה בתנאי הראשון בדבר העדר יכולת לשלם את האגרה.

עפ"י הבקשה, טוענת המבקשת כי היא משתכרת 5,400 ₪ ואילו בעלה משתכר 7,200 ₪ כאשר שניהם מסובכים בחובות וכנגדם מתנהלים הליכי הוצאה לפועל. אין בבעלות החייבים נכסים, הם מנהלים חשבון בנק בבנק הדואר וכי היא פנתה לסביבה הקרובה ואיש לא היה מוכן להלוות לה סכום האגרה.