עת"מ 23682-01-16 קפלמאריאם נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה ולבקשה למחיקתה וטענות הצדדים:

בפני עתירות המופנות נגד החלטת המשיבה שהורתה לעותר להתייצב במרכז השהייה במתקן "חולות" וזאת בהתאם להוראות סעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות").

המשיבה הגישה הודעת עדכון ובקשה למחיקת העתירות שבנדון, לפיה בהתאם למתווה שגובש בימים אלה ואושר בהחלטת ביהמ"ש העליון, במסגרת בקשה לביזיון בית המשפט, שהגישו העותר בבג"צ 8665/14 טשומה נ' הכנסת, בכוונת המשיבה לזמן את העותר לשימוע נוסף, זאת לשם עריכת בחינה פרטנית של משך הוראות השהייה שניתנו לכלל השוהים במרכז השהייה. מתווה הבחינה הפרטני כולל את זימונם של כלל השוהים במרכז השהייה לשימוע נוסף בפני ממונה ביקורת הגבולות. במהלך שימוע זה, לטענת המשיבה, יתאפשר לכל אחד מהשוהים לשטוח את מלוא טענותיו הפרטניות באשר למשכה של הוראת השהייה שהוצאה בעניינו ובה בעת יתאפשר לממונה ביקורת הגבולות ליתן דעתו – במסגרת החלטה נוספת וחדשה – לא רק לנסיבותיו של כל מסתנן עובר למתן הוראת השהייה, כי אם גם לנסיבות הקשורות לאופן השתלבותו והסתגלותו במרכז השהייה, לרבות בהתבסס על חומרים שקיימים אצל הגורמים המקצועיים במרכז השהייה. המשיבה טוענת כי ביהמ"ש העליון, בהחלטתו בבקשה לביזיון, אישר את המתווה הנ"ל וקבע כי מעתה ואילך, והחל מיום 24.1.16, כל מי שנשקלת לגביו הוצאת הוראת שהייה במרכז השהייה "חולות", ייערך לו שימוע ולאחר מכן תתקבל החלטה בשאלה האם להוציא לגביו הוראת שהייה, ואם כן, מה יהיה משך השהייה.

המשיבה טוענת כי בעניינו של העותר ניתנה הוראת השהייה עוד קודם לדיון בבקשת הביזיון ולהחלטת ביהמ"ש העליון. בהמשך להחלטת ביהמ"ש העליון בבקשת הביזיון המשיבה מודיעה כי בכוונתה לערוך לעותר שימוע נוסף, במהלכו יוכל העותר לשטוח את מלוא טענותיו הפרטניות באשר למשכה של הוראת השהייה שהוצאה בעניינו של כל עותר. על כן, משהעותר עתיד להיות מוזמן לשימוע נוסף, בסופו תינתן החלטה, כאשר ככל שיבקש כל עותר לתקוף את ההחלטה החדשה שתינתן בעניינו יוכל לעשות זאת לפי כללי הסמכות הרגילים ויישמרו לו הטענות שהעלה במסגרת עתירה זו, טוענת המשיבה כי מתייתר המשך הדיון בעתירה זו. נטען כי אין בכך כדי לגרוע מעמדת המשיבה לפיה החלטת הממונה בעניינו של כל עותר היא החלטה סבירה שניתנה בהתאם להוראות החוק. המשיבה מציינת כי הוראת השהייה שניתנה בעניינו של כל עותר מושהית עד למתן ההחלטה הנוספת וכי עד לקבלת החלטה בעניינו של העותר וכניסתה לתוקף של הוראת השהייה, רישיון הישיבה הזמני של העותר יוארך על ידי המשיבה מעת לעת. על כן, מבקשת המשיבה להורות על מחיקת העתירה אשר לטענתה במצב הדברים הנוכחי הפכה להיות עתירה מוקדמת.

העותר מתנגד לבקשת המשיבה וסבור כי יש לראות בהוראת המשיבה כהודעה על בטלות ההחלטה הקודמת בעניינו של העותר. בעניין זה מפנה ב"כ העותר לפסק הדין שניתן בעת"מ 38518-01-16 של בית המשפט המחוזי בחיפה, שם קבע בית המשפט (כב' השופטת בר זיו) כי משמעות הודעת/בקשת המשיב היא בטלות של ההחלטה בעניינו של העותר. בנוסף מפנה ב"כ העותר לטענותיו בדבר פגמים בהחלטה נשוא העתירה ומבקש כי בית המשפט יקבע כי ההחלטה בטלה מעיקרה ולכן יש לחדש לעותר את האשרה, כפי שנעשה בעבר. בכל מקרה עולה מטיעוני ב"כ העותר כי אין טעם בקיום הדיון וכי הוא מבקש לקבוע כי ההחלטה נשוא העתירה בטלה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המשיבה ולמחוק את העתירה, שכן למעשה התוצאה של הצהרתה של המשיבה כי בכוונתה לערוך לעותר שימועים חדשים וליתן החלטות חדשות הינה שהעתירה דנן, שהוגשה נגד ההחלטות הקודמות, מתייתרת וכי טענותיו של העותר שמורות ואם ירצה לעתור נגד ההחלטה החדשה שתינתן בעניינו תשמר לו הזכות לעשות כן.

אבהיר כי דעתי שונה בכל הנוגע למשמעות החלטת המשיב. לגישתי אין מדובר בבטלות מעיקרה של החלטה קודמת אלא בהחלטה לבחון שוב את עניינו של העותר (כמו גם אחרים) ולעכב את צו ההשהיה עד שתושלם הבחינה. בהחלט יתכן כי הבחינה המחודשת של עניינו של העותר תוביל להחלטה שתבטל החלטה קודמת בעניינו. לשם כך יהיה על המשיב לערוך שימוע ולבחון את כלל ההיבטים הנדרשים לעניין, ואולם אין מדובר בבטלות מעיקרה.

במצב הדברים הנוכחי אין טעם לדון בעתירה, כאשר ידוע כי המשיבה מתכוונת לערוך שימוע חדש וליתן החלטות חדשות בעניינו של העותר. סבורני כי אין גם מקום בנסיבות העניין להותיר את העתירה תלויה ועומדת עד למתן החלטות חדשות, אשר לא ידוע כלל מתי תתקבלנה, בשים לב לאילוצי המשיבה ולתפוסת מרכז השהייה "חולות".