עת"מ 23366-05-15

1.העותר, יליד ינואר 1957 ותושב אריתריאה – הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 29.12.07.

סמוך לאחר מכן הוצא נגדו צו הרחקה ובד בבד הוצאה לו אשרת שהייה מסוג 2 (א) (5) אשר הוארכה מפעם לפעם עד ליום 24.2.2014.

ביום 6.3.2014 הוצאה לו לראשונה הוראת שהייה במתקן חולות והוא עתר נגד כך לבימ"ש זה בעת"מ 21957-04-14. בפסק דינה מיום 8.7.14 של כב' השופטת ר. ברקאי – נתקבלה העתירה האמורה מן הנימוק כי לאור מדיניות אי ההרחקה לאריתריאה, מסתננים מאריתריאה אינם בגדר מסתננים "שיש קושי בגירושם".

המדינה ערערה על פסק הדין הנ"ל לביהמ"ש העליון. בטרם נדון הערעור ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בבג"ץ 8425/13 גבריסאלסי ואח' נ. הכנסת ואח' ובעקבותיו נמחק הערעור בהסכמה.

לאחר תיקון מס' 5 ל"חוק המסתננים", זומן העותר לשימוע מחודש אצל המשיב ביום 21.4.15 לבחינת השמתו במתקן חולות.

לאחר שנערך השימוע החליט ממונה ביקורת הגבולות להוציא למשיב הוראת שהייה במתקן חולות החל מיום 14.5.2015 – וזאת עד ליציאתו מישראל "...ולכל היותר עד לתקופה של 20 חודשים במצטבר".

(להלן – הוראת השהייה השנייה).

2.בפני עתירת העותר (אשר הוגשה עוד ב- 13.5.15 – ועל כך להלן) נגד הוראת השהייה השנייה.

בעתירה נטען כי בעת הוצאת הוראת השהייה (21.4.15) היה העותר בן 58 שנים כאשר עפ"י הוראת ס"ק 32 ד (3) לחוק – אין להעביר למתקן השהייה מי שמלאו לו שישים.

עוד נטען כי העותר מתלונן על בעיות רפואיות הנובעות מאסטמה – כפי שפורט ב"תעודה רפואית" מיום 28.4.15 המצורפת כנספח "ב" לעתירה.

פרט לנסיבות פרטניות אלה – נטען בעתירה לעניין אי חוקתיותן של הוראות תיקון מס' 5 לחוק ולאי התוחלת שבהוצאת הוראות שהייה למסתננים מאריתריאה אשר לא ניתן להרחיקם מישראל מכוח החלטות הממשלה.

בפתח הדיון שהתקיים בעתירה זו ביום 18.6.15, הודיע ב"כ העותר כי אינו עומד על טענותיו החוקתיות (לעניין תיקון 5 לחוק) לאור העובדה כי טענות אלה תלויות היו ועומדות אותה שעה להכרעת ביהמ"ש העליון בבג"ץ 8665/14 – טשומה נ' הכנסת ואח' (להלן בג"ץ טשומה).

הוא הודיע כי טענותיו בעתירה זו מתמקדות בגילו של העותר (יליד ינואר 1957), במחלת האסטמה ממנה הוא סובל ולנסיבות עזיבתו את ארצו אריתריאה.

3.הדיון בעתירה זו התקיים כאמור ביום 18.6.15.

אותה שעה תלויה הייתה ועומדת בביהמ"ש העליון ההכרעה בבג"ץ טשומה.