באקה אל גרבייה ואח' נ' ובניה מחוז חיפה ואח'

זו עתירה מנהלית לפיה התבקש בית המשפט לבטל את החלטת המשיבה 2, שהיא וועדת משנה של המשיבה 1, מיום 5.10.16, להימנע מהפקדת תוכנית 354-0403188 העוסקת בח'לת אל ג'וזלאן – צפון באקה, בבאקה אל גרבייה, לקיים דיון חוזר בשאלת הפקדת התוכנית ולו בתנאים, שלא בנוכחות המשיבה 3 המצויה בניגוד עניינים כנטען, ולפסול את ההחלטה למנות את המשיבה 3 כיושבת ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, לצד כהונתה כמתכננת המחוז.

אף לפי תשובת המשיבים 1-5, נעשו טעויות בדיון ובהחלטה, ואתחיל בטעות שהעותרים טענו לה כטענה ראשונה במסגרת הטיעון המשפטי, והמשיבה השיבה עליה כטענה אחת לפני האחרונה, בסעיפים 51-53 לכתב התשובה. במהלך הדיון טען העותר 2, ראש המועצה המקומית עו"ד מורסי אבו מוך "אנחנו בערך 500 מטרים מחריש. ככה יותר קל לך להבין. כשאתה עומד שם אתה רואה שם בניינים, לפחות 5,000 דירות שאתה רואה אותן ואתה כבר בבאקה 5 שנים נלחם להקים 4 בתים. ריבונו של עולם" (עמ' 152). לאחר מכן, בעמ' 154, טען "ומה אתם עושים בעתיד לצעירים של באקה? כמה תוכניות תקועות יש לכם?". על כך ענתה המשיבה 3 "קודם כל זה 'אנחנו' מורסי. לא 'אתם'". על כך השיב עו"ד אבו מוך "מה זה – אנחנו? אני רוצה להגיד לך שהכל כאן תקוע. כל דבר שקשור לחברה, אנחנו לא הצלחנו להעביר אצלך על השולחן הזה תוכנית בדרום באקה, תוכנית מכיוון שזה ליד הגדר. אם אנחנו ליד הגדר, אנחנו נתקעים, כי זה ליד הגדר. אם זה ליד החורשה, אנחנו נתקעים כי זה ליד החורשה. אם אנחנו ליד החוצה, אנחנו נתקעים. איפה שאתה נמצא, איפה אתה, כערבי נמצא יש לך תמיד בעיה...תוכנית איחוד וחלוקה הראשונה בחברה הערבית, שעבדנו עליה כל כך קשה, תקעתם לי אותה בגלל משרד הבטחון. אז איפה אתם רוצים שאני אעשה תכנון?". בהמשך, בעמ' 158, טען עו"ד אבו מוך: "התכנון לא היה, בשנות ה-40, לפני שנולדת. קודם כל מכה בראש, תמות אחרי אולי ניתן לך סוכריה. אני היום, באקה, מדברים איתי על אזור תעשייה לחריש כאן. אתה מדבר איתי על אזור תעשייה כאן לחריש?, ואני לא מצליח לתת אישור לשלושה בתים. חריש כבר הגיע לג'ת, אזור התעשייה, שבנו לפני ארבעה חודשים. על מה אתם מדברים? אתם לא רוצים אותנו, תגידו – תלכו. וגמרנו. מה זה ההתעללות הזאת?". על כך הגיבה המשיבה 3: "מורסי, אני חייבת להגיד לך שאני מוחה מאוד על זה שכל דיון אתה מציף את ה... (מדברים יחד) בנושא של יחסי יהודים ערבים. אני מוחה על זה. זה לא מקובל". לאחר מכן בעמ' 164, לאחר שעו"ד אבו מוך שאל אם שמעו שאושרה תוכנית בבאקה או באום אל פחם, ונענה שכן, שאל מתי, ואז אמרה המשיבה 3 שעליו לבדוק את העובדות, ואז הוסיפה: "יותר מזה, אני סבורה שאדם שעומד בראש מערכת, בראש רשות כזאת, אני חושבת שיש צורך לשקול יותר טוב את הדברים שאתה אומר. אני חושבת שגם יש צורך כן לעמוד בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ולחשוב ולשקול דברים לפני שאומרים אותם ובאיזה פורום גם אומרים אותם. ואני כן חוזרת ומוחה כאן, מאחר שנרגעת קצת אני מוחה כאן בכל נסיון שלך, בכל תוכנית של באקה שעולה פה לדיון, להפוך את הסכסוך היהודי ערבי".

בהחלטת המשיבה 2 , לאחר סקירת הרקע, ההליך התכנוני והרקע הסטטוטורי, תחת הכותרת "מהלך הדיון", קבעה המשיבה 2: "הוועדה מוחה על אופן התבטאותו של ראש עיריית באקה אל גרבייה בעת הדיון הפומבי בתוכנית. בדבריו, תקף את מוסדות התכנון וערב את הסכסוך הערבי - ישראלי בנושא תכנוני – מקצועי". זו טעות, וחבל שכך התבטאה המשיבה 2. מוטב היה שתנהג כפי שאמרה המשיבה 3: "לחשוב ולשקול דברים לפני שאומרים אותם ובאיזה פורום גם אומרים אותם". הסכסוך הערבי – ישראלי, מובן כסכסוך בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב והרשות הפלסטינית. כשהוועדה אומרת, שטענות ראש העירייה מערבות את "הסכסוך הערבי – ישראלי", היא מציבה את האזרחים הערביים של מדינת ישראל באופן שניתן להבין שהם שייכים לצד המנוגד לישראל בסכסוך הערבי – ישראלי. כאילו הם אינם חלק ממדינת ישראל, וראש רשות מקומית במדינת ישראל, אינו מצוי בצד הישראלי.

לא היתה הצדקה לראייה כזו של הדברים, ממהלך הדיון שהתנהל בפני הוועדה. במהלך הדיון דייקה יותר המשיבה 3, כאשר אמרה שמדובר בסכסוך היהודי – ערבי (העשוי להתפרש כסכסוך בין שלטון המדינה היהודית לבין אזרחיה הערביים, ועוד יותר דייקה כאשר אמרה שמדובר ביחסי יהודים - ערבים. ראש עיריית באקה אל גרבייה טען לאפליית המיגזר הערבי באישור תוכניות בניין, אל מול חריש, הנתפסת כיישוב יהודי. טענה כזו התבססה על השוואה בין אישור תוכניות בנייה רחבות היקף לחריש לבין אי אישור תוכניות בנייה לבאקה אל גרבייה ולאום אל פחם, כפי שנטען. אכן, הטענה של ראש עיריית באקה אל גרבייה היתה שההחלטה של הוועדה אינה החלטה מקצועית אלא מבוססת על אפליית באקה אל גרבייה, כיישוב ערבי. זו טענה חריפה וקשה, אבל לגיטימית, ולא היה על המשיבה 3 למחות עליה, אלא להתמודד איתה, ולהראות שהיא לא נכונה. ראש העירייה לא טען טענות בגדר הסכסוך הישראלי – ערבי אלא טען טענות על בסיס ההשוואה בין ישוב יהודי לישוב ערבי. על כן הצעתי לב"כ המשיבים 1-5, והצעתי התקבלה, ובעמ' 2 שורות 34-36 אמרה ב"כ המשיבים 1-5: "בשם הוועדה אני מבקשת להתנצל בפני ראש העיר על ההתבטאות בפתח ההחלטה שביקרה את אופן טיעונו. אכן, ראש העיר לא התייחס בטיעונו לסכסוך הישראלי – ערבי, ולא היה מקום לומר זאת בפתח ההחלטה".

טעות נוספת הביאה לטענת העותרים, בדבר ניגוד עניינים של המשיבה 3, וחוקיות מינויה, על בסיס הטענה, שבמועד הדיון וההחלטה, כיהנה המשיבה 3 כממונה על המחוז וכיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, למרות שהיא מכהנת כמתכננת המחוז, באופן העשוי לגרום לניגוד עניינים על פי החוק בין תפקידה כמתכננת המחוז לבין תפקידה כיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. המשיבה 3 לא כיהנה במועד הרלוונטי כיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, אלא רק כיו"ר וועדת המשנה לתוכניות א' של הוועדה המחוזית, וזאת מתוקף תפקידה, ובהתאם להחלטת הוועדה המחוזית מיום 22.12.09. בתפקיד זה אין המשיבה 3 מצויה בניגוד עניינים. הטעות נובעת מכך, שבמסמכים שונים הוצגה המשיבה 3 כיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. כך, בקובץ החלטות של ישיבה 2016014 של הוועדה המחוזית, שהתקיימה ביום 6.10.16 בשעה 08:30, נרשם בראשו בין חברי הוועדה שהשתתפו, המשיבה 3 שהוגדרה "מתכננת המחוז ויו"ר הוועדה". מכיוון שזו ישיבה של הוועדה המחוזית, ולא של וועדת המשנה לתוכניות א', המונח יו"ר הוועדה עשוי להתפרש כיו"ר הוועדה המחוזית.

ב"כ העותרים טען שאין מחלוקת שבמועד הדיון הרלוונטי, 30.11.16, כיהנה המשיבה 3, גם כמתכננת המחוז, וגם כיו"ר הוועדה המחוזית (ממלאת מקום). אכן, ביום 3.11.16, מונתה המשיבה 3 כממלאת מקום יו"ר הועדה, לאחר הדיון מושא עתירה זו ביום 5.10.16, ולאחר ההחלטה שבגינה הוגשה עתירה. הרישום בקובץ ההחלטות מיום 6.10.16, שהוצג על ידי ב"כ העותרים, הוא פליטת קולמוס, כפי שטענה ב"כ המשיבים 1-5. כעולה מהפרוטוקול המלא של הדיון, מכיוון שיו"ר הוועדה, מר יוסף מישלב, הממונה על המחוז, לא היה נוכח בדיון, נוהל דיון בשאלה מי יהיה יושב ראש הדיון וינהל את הישיבה. בסופו של דבר החליטה הוועדה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 44 לחוק התכנון והבנייה, שהמשיבה 3 תנהל את הישיבה במקום יושב ראש הוועדה המחוזית. היא לא היתה יו"ר הוועדה, אלא יו"ר ישיבת הוועדה. בתפקיד זה לא היתה בניגוד אינטרסים, ואני דוחה את טענת ב"כ העותרים בעניין זה.

ב"כ העותרים טען שלפי תיקון 104 לחוק התכנון והבנייה, יש להקים במחוז חיפה וועדת משנה לעניין תוכניות מסוימות בישובי מיעוטים, והתוכנית מושא הדיון היא תוכנית נקודתית ביישוב מיעוטים, כהגדרתה בחוק, והיה על הדיון להתנהל בוועדת משנה זו, אך הוא התנהל בוועדה אחרת, שהיא וועדת משנה לתוכניות א', שאין לה סמכות לדון בתוכנית על פי חוק. על כך השיבה ב"כ המשיבים 1-5, שתנאי לאישור תוכנית מסוימת ביישוב מיעוטים הוא הגשת תוכנית לצרכי רישום התואמת את התוכנית המסוימת למנהל המרכז למיפוי ישראל, והודעתו שהמרכז למיפוי ישראל יאשר את התוכנית. לטענתה, התוכנית לא הוגשה כתוכנית מסוימת, ולא עונה לדרישות המחמירות שנקבעו בחוק, וטענה זו לא נטענה בפני הרשות המוסמכת. עוד נטען, שחזקה על העותר 2 שהוא מודע לטיבה של הוועדה ולדרישות המוקדמות, בהיותו חבר בה.

בעת הדיון בפניי התברר שוועדת המשנה ליישובי מיעוטים כלל לא הוקמה, למרות החוק מ- 2015. ממילא, העותר 2 אינו חבר בה. ב"כ המשיבים 1-5 הבהירה שלא פורסם ברשומות מינוי וועדת המשנה, אף שדבר הקמתה הועבר זה מכבר לפרסום. אציין, שלפי הודעה נוספת מיום 26.4.17, רק ביום 29.3.17, הוא יום הדיון בעתירה, הועבר דבר הקמת הוועדה לפרסום ברשומות, ועדיין לא פורסם עד מתן ההודעה. מכאן, שהמדינה לא עמדה בחובתה על פי חוק התכנון והבנייה להקים וועדת משנה כאמור, וממילא לא ניתן היה להגיש לוועדת המשנה שאינה קיימת שום תוכנית לאישור. אציין, שלפי חוק התכנון והבנייה, הגשת התוכנית למנהל המרכז למיפוי ישראל, והודעתו, אינם תנאי להגשת התוכנית לוועדת המשנה ולדיון בה, אלא תנאי לאישור התוכנית. בניגוד לטענות ב"כ המשיבים 1-5, התנאי לדיון בתוכנית במסגרת וועדת המשנה אינו הגשתה במסלול כזה או אחר, אלא התאמתה להגדרה שבחוק.

אני דוחה את טענת ב"כ המשיבים 1-5, שאין לדון בטענה זו, מכיוון שלא עלתה בפני מוסדות התכנון. ב"כ המשיבים 1-5 הסתמכה על עע"מ 9264/10 נ.י.ל.י. נדל"ן נ' גבעת שמואל, אך שם נקבע שאין להעלות במסגרת עתירה מנהלית, נימוק תכנוני שלא עלה בהתנגדות, וזאת משום שההכרעה בעניינים מקצועיים הקשורים בתכנון ובנייה מסורה למוסדות התכנון, ובית המשפט לעניינים מנהליים אינו ערכאה ראשונה לבחינת עניינים תכנוניים. הטענה לחוסר סמכות וועדת המשנה לתוכניות, ובדבר הסמכות הנכונה של וועדת המשנה ליישובי מיעוטים אינה טענה תכנונית, וניתן לדון בה בבית המשפט לעניינים מנהליים, גם אם לא נטענה בפני מוסדות התכנון.