עת"מ 23014-08-16 י. ואח' נ' משרד הפנים

בפני עתירה שעניינה הסדרת מעמדו של העותר, נתין אריתריאה, בישראל, זאת מכוח זוגיות עם העותרת, שהינה אזרחית ישראלית.הרקע לעתירה:

העותר הסתנן לישראל בשנת 2009, זוהה כנתין אריתריאה וקיבל רישיון ישיבה זמני, אשר חודש מעת לעת בהתאם למדיניות שהייתה תקפה באותה עת. ביום 29.4.14, בעת הגעתו לחידוש הרישיון, טען כי יש לו בת זוג, העותרת, וטען כי יש להם ילדה משותפת. ביום 1.9.14 הגיעו העותרים ללשכת מנהל האכיפה של המשיב לצורך חידוש רישיון השהייה של העותר ונערך להם שימוע לבחינה ראשונית של טענת הזוגיות. לאחר השימוע הגיע המשיב למסקנה כי העותרים אינם מנהלים חיים משותפים, זאת לאור תשובות סותרות שניתנו לשאלות שנשאלו בשימוע. העותר קיבל רישיון שהייה והוסבר לעותרים כי עליהם לפנות ללשכת המשיב ולהגיש בקשה לצורך בחינת כנות הקשר ביניהם. רישיונו של העותר הוארך מספר פעמים ורק ביום 10.5.15 פנו העותרים ללשכת המשיב בחדרה והגישו בקשה למתן מעמד לעותר מכוח נוהל המסדיר את הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין (נוהל ידועים בציבור). במעמד זה הוסבר לעותרים כי עליהם להמציא את מסמכי הסף הקבועים בנוהל ובמידה ולא יעשו זאת בתוך 45 יום בקשתם תיסגר. לאור אי המצאת המסמכים הבקשה נסגרה. באוגוסט 2015 ניתנה הנחיית ראש אגף מרשם ומעמד של המשיב ללשכות שלא לעמוד על דרישת המסמכים כתנאי לפתיחת בקשה להליך מדורג כאשר מדובר בבקשה המוגשת על ידי מסתננים מאריתריאה או מסודן.

ביום 11.10.15 הגישו העותרים בקשה חדשה ונקבע להם מועד לשימוע לבחינת כנות הקשר. ביום 17.1.16 נערך לעותרים שימוע שלאחריו התרשם המשיב כי הקשר ביניהם אינו כנה, זאת לאור סתירות שעלו מתשובותיהם בנוגע לנסיבות היכרותם, בנוגע לבני משפחותיהם, בילוי בחגים, תחביבים וחברים משותפים. בנוסף, העותרת טענה כי היה מקרה אחד שבו הגישה תלונה במשטרה נגד העותר בעקבות אמירה שלו לבתה והוא הורחק מהבית לשבוע ימים. טענה כי לאחר מכן העותר חזר והיא סלחה לו ומאז לא היו תקריות נוספות. העותר טען כי פרט לתקרית הנ"ל הייתה תקרית נוספת ביולי 2015 שבה העותרת התלוננה עליו שהוא רוצה לזרוק את הילדה המשותפת שלהם מהחלון וכתוצאה מכך הגיעו שוטרים לבית והרחיקו אותו מהבית למשך 15 ימים. לטענתו, העותרת המציאה הכל והוא לא איים עליה כפי שטענה. ביום 24.2.16 נשלחה אל העותרים החלטת המשיב לפיה העותרים לא הציגו הוכחות משכנעות לכנות הקשר ביניהם ובריאיון שנערך להם התגלו סתירות ועל כן בקשתם נדחית.

העותרים הגישו ערר על ההחלטה הנ"ל וביום 13.4.16 נדחה הערר מהטעם שלא הוצגו הוכחות לכנות קשר ולקיום משק בית משותף וכן מאחר שמהריאיון שנערך לעותרים עלו סתירות שיש בהן כדי לשלול את כנות הקשר. כן צוין כי לא הוצגה שום תמונה משותפת של בני הזוג וכי על פי התנהלות העותר ניכר שלאור היותו במעמד מסתנן הוא עשה הכל כדי לקבוע עובדות במהירות הבזק, החל מהצעת הנישואין שהגיעה כשבוע לאחר ההיכרות וכלה בטענה להריון של בת הזוג שהתגלה לאחר 3 שבועות של קשר (כאשר טרם הוכחה אבהותו של העותר). העותר הופנה להמשך הארכת הרישיון בלשכות מנהל אכיפה וזרים ואף הוזמן לשימוע לצורך בחינת האפשרות להעבירו למרכז השהייה חולות. ביום 9.10.16 נערך לעותר שימוע בנוגע להעברתו למתקן חולות, במסגרתו טען כי יש לו חברה, העותרת, וכי הם פנו בבקשה ללשכת חדרה ולדבריו לא קיבלו תשובה. בתום השימוע הוחלט להפנות את העותר למרכז השהייה. ביום 9.11.16 התייצב העותר במרכז השהייה בהתאם לזימון שניתן לו ונערך לו ראיון קליטה במסגרתו טען כי באת כוחו אמרה לו להגיע למרכז השהייה אך הוא לא חשב שהוא אמור להישאר ולכן לא הביא עמו ציוד. העותר נקלט במרכז השהייה וביקש חופשה בת יומיים על מנת להביא ציוד.

יצוין עוד כי ביום 24.5.16 הגישו העותרים עתירה לבימ"ש זה (עת"מ 51879-05-16), אך לאחר שלא שילמו את האגרה עד למועד שנקבע ע"י ביהמ"ש נמחקה העתירה. העותרים הגישו בקשה לעיון מחדש בעתירה וביום 11.7.16 קבע ביהמ"ש כי הם רשאים להגיש עתירה מחודשת ולשלם את האגרה וכך הוגשה העתירה הנוכחית.

טענות הצדדים:

העותרים טוענים כי הם מנהלים קשר זוגי החל משנת 2013 ולהם ילדה משותפת. נטען כי נוכח חייהם המשותפים וילדתם המשותפת, אותה הם מגדלים יחד, החלטת המשיב הינה בלתי מידתית ולוקה באי סבירות קיצונית. נטען כי המשיב לא ייחס משקל לפגיעה בזכות החוקתית של העותרים לקיום חיי משפחה או למשמעות החלטתו עבור ילדתם של העותרים. כן נטען כי במהלך שנת 2014 היחסים בין בני המשפחה עלו על שרטון בשל ריב שהתפתח בין הבת הבכורה של העותרת ובין העותר, אך מדובר היה באי הבנה ובוויכוח משפחתי ולכן כאשר מצב הדברים הובהר והעניינים חזרו להתנהל כסדרם ביקשה העותרת למחוק את התלונה ובני הזוג המשיכו לנהל חיי משפחה. נטען כי בטרם נולדה בתם המשותפת הוציאו העותרים תעודת זוגיות המעידה על הקשר הזוגי שלהם. בתם נולדה בחודש פברואר 2014 והם ערכו בריתה אליה הזמינו את בני משפחתה של העותרת ואת חבריהם מהקהילה האתיופית בחדרה. נטען כי הם גרים כמשפחה עם שתי בנותיה הגדולות של העותרת (מנישואיה הקודמים). כן נטען כי בד בבד עם הגשת העתירה העותרים פתחו בתהליך לביצוע בדיקת אבהות על מנת שאבהותו של העותר בבתם המשותפת תוכר באופן רשמי על ידי המדינה.

לטענת העותרים, התשובות שניתנו על ידם בראיון שנערך להם בינואר 2016 אצל המשיב היו תשובות סבירות אשר אינן מבטלות או שוללות את האפשרות שהקשר ביניהם הינו קשר אמתי וכנה. כן נטען כי לא ייתכן שלמרות שהעותרים מכירים אחד את השני שלוש שנים, נולדה להם ילדה משותפת והם גרים יחד, על סמך ראיון אחד יקבע כי הקשר ביניהם אינו כנה וימנע מהם להמשיך ולחיות כמשפחה. נטען כי כנות הקשר יכולה להיבחן לאורך זמן במסגרת ההליך המדורג. נטען כי את הסתירות שעלו מהריאיון ניתן להסביר. למשל, נטען כי העותרת כינתה בריאיון אדם שקרוב לעותר וחי בתל אביב כ"אחיו" מאחר שאדם זה והעותר נקראים אחים בתרבות האפריקאית, זאת למרות שאינם אחים ביולוגיים. לכן כאשר העותר נשאל אמר שאין לו אחים בישראל, אך העותרת, שרגילה לקרוא לאותו אדם אח ענתה כי לעותר אח בישראל. נטען כי אין מדובר בחוסר כנות הקשר של העותרים אלא מדובר בתרבויות שונות ותפיסה שונה של המבנה החברתי. כן נטען כי גם העובדה שהעותר לא ידע מתי העותרת התגרשה מבעלה הראשון אינה מעידה על חוסר כנות הקשר ואין פסול בכך שהעותרים בוחרים להתמקד במערכת היחסים שלהם ולא להעלות מערכות יחסים מהעבר. נטען כי כאשר העותרים נשאלו מדוע אינם מנהלים חשבון בנק משותף השיבו "לא יודע/ת" משום שהעותרים אנשים פשוטים שלא היו מודעים לאפשרות הזו כלל. כן נטען כי ישנם זוגות רבים בישראל אשר להם ילדים משותפים והם אינם בעלי חשבון בנק משותף, לכן קריטריון זה אינו יכול להוות סיבה להחלטה כי הקשר של העותרים איננו כנה.

לאור האמור לעיל, טוענים העותרים כי הריאיון אשר נערך לעותרים אינו מעיד בהכרח על חוסר כנות קשר זוגי ולכן היה על המשיב לאפשר לעותרים לפתוח בהליך מדורג ולהמשיך ולבחון את כנות הקשר. נטען כי מרכז חייהם של העותרים הינו משותף, יש להם בת משותפת והם מנהלים משק בית בשיתוף מלא. כן נטען כי גם מחסור בתמונות משותפות של העותרים אינו ראיה המוכיחה כי הקשר הזוגי שלהם אינו כנה. נטען כי העותרים חיים בכבוד ומצליחים לפרנס את בנותיהם כראוי אך מצבם הכלכלי אינו מזהיר ואין בידם מצלמה זמינה אשר תתעד את חייהם הזוגיים. למרות זאת, צירפו העותרים לעתירה תמונות שלהם ושל משפחתם. כן צירפו העותרים תצהירים של חברים משותפים ושל קרוב משפחתה של העותרת, אשר מספרים על קשר זוגי אמתי וכנה. עוד נטען כי ניתן ללמוד על הקשר האמתי והמורכב של העותרים מן המקרה בו העותרת הגישה תלונה נגד העותר ואז מיד חזרה בה. נטען כי זה מעיד על כך כי הקשר של העותרים הינו קשר כמו של זוגות רבים אחרים, אשר ידע עליות ומורדות ואינו בהכרח מושלם.

העותרים טוענים כי החלטת המשיב לא נתנה את המשקל הראוי לשיקולים של קיום מרכז חיים משותף והיעדר מניעה פלילית או ביטחונית, המנויים בנוהל, והתרכזה בשיקול של כנות הקשר בלבד. כן נטען כי גם בתוך הבחינה של כנות הקשר ההחלטה התייחסה רק להיבט אחד של הקשר הזוגי ולא נתנה את המשקל הראוי להיבטים אחרים של הקשר שהינם משמעותיים ביותר, כגון העובדה שבני הזוג חיים יחד מזה שנים ומגדלים יחד את בתם. עוד נטען כי לא ניתן המשקל הראוי לפגיעה הקשה בזכותה של העותרת לקיום חיי משפחה והמניעה מבתם של העותרים את הזכות לגדול בקרב משפחתה עם שני הוריה ולהכיר את אביה. נטען כי מדובר בקשר זוגי שהתממש עד לכדי הקמת משפחה ומשק בית משותף. כן נטען כי בבחינת כנות הקשר השיקול היחיד שקיבל התייחסות בראיון שנערך לעותרים הוא השיקול של ידיעת הפרטים העובדתיים וכל יתר הפרמטרים לא נבחנו. נטען כי מדובר באי סבירות קיצונית ובחוסר מידתיות שכן קיימים אמצעים אחרים שבהם ניתן לנקוט אשר פגיעתם בעותרים מזערית.

המשיב טוען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי קיצוני בהגשת העתירה, שכן העתירה תוקפת החלטה מיום 13.4.16 והוגשה רק בחלוף כארבעה חודשים ממתן ההחלטה. צוין כי עתירה קודמת נמחקה בשל התנהגות העותרים ומחדלם בתשלום האגרה. כן נטען כי דין העתירה להידחות גם לגופה שכן העותרים לא הרימו את הנטל (שהינו מוגבר) להוכיח את כנות הקשר ביניהם ולא הציגו ראיות של ממש לכנות הקשר. נטען כי העותרים הציגו סתירות בדברים בסיסיים, זאת בשני שימועים שנערכו להם. כן נטען כי יש בכך כדי לבסס חשד, יותר מסביר, כי לא מתקיימים בעניינם חיי זוגיות כנים. המשיב טוען כי הינו רואה בקשר בין העותרים פיקטיבי ולכל היותר קשר מטעמי נוחות שאינו עולה כדי קשר זוגי ואמתי. נטען כי מטרת הקשר השתקעות העותר בישראל. על כן, נטען כי סירוב המשיב הינו בהתאם להוראות הדין והנוהל.