עת"מ 22199-06-14 אחמד חאג' יחיא נ' עירית טייבה ואח'

בקשה לדחייה על הסף של עתירת המשיב, נוכח העדר קיומה של החלטה שניתנה על ידי רשות, המקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים את הסמכות העניינית לדון בעתירה, וכן לאור חשש המבקשות כי סילוק המבנים החוסמים את דרך הגישה לבית המשיב יוביל לעימותים פיזיים עם התושבים בשטחי המשיבה 1.

רקע הבקשה הינו עתירה מינהלית אשר הוגשה על ידי המשיב, מר אחמד מחמוד חאג' יחיא (להלן: "העותר" או "המשיב"), כנגד עיריית טייבה (להלן: "העירייה") והוועדה המקומית לתכנון ובנייה טייבה (להלן: "הוועדה המקומית", וביחד עם העירייה: "הרשויות" או "המבקשות"). במסגרת עתירה זו, מתבקשות הרשויות לנמק מדוע אינן מפעילות סמכותן בהתאם לחוק, לתכנית המתאר הקיימת של העיר טייבה ולפסקי דין קודמים אשר ניתנו כנגדן, ופועלות לפתיחת הדרך הציבורית (כך שרוחבה יהא 4 מ', כנדרש בתכנית המתאר הקיימת) המהווה את שביל הגישה אל ביתו של העותר (להלן: "דרך הגישה"), לרבות בדרך של הוצאת צווי הריסה מנהליים למבנים שונים החוסמים דרך זו (להלן: "המבנים החוסמים"). באופן קונקרטי מבקש העותר מן הרשויות ליתן טעם מדוע אינן פועלות בהתאם לסמכותן על פי דין ועל פי החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינן ומפנות את המבנים החוסמים; מדוע אינן מפעילות סמכותן להריסת המבנים החוסמים; מדוע אינן מוציאות צווי הריסה למבנים החוסמים; וכן מדוע אינן פועלות לפינוי הפסולת החוסמת את דרך הגישה.

הליכים קודמים בין הצדדים

בין הצדדים התקיימו מספר לא מבוטל של הליכים משפטיים קודם הגשת העתירה דנן. התובענה הראשונה אשר הוגשה על ידי העותר כנגד הרשויות בת"א 3268/02, נסתיימה בפסק דין מוסכם בין הצדדים (ניתן ביום 4.9.2002), במסגרתו התחייבו הרשויות כי דרך הגישה תפונה מידית וכן כי הרשויות יוספו לפנותה אף ככל שתיחסם בעתיד. מאחר שלטענת העותר לא עמדו הרשויות בהתחייבותן זו, הוגשו על ידו כנגדן, לאורך השנים, שלוש בקשות לביזיון בית המשפט (במסגרת בש"א 4370/02 ובש"א 5137/03(. ביום 15.6.2003 קיבל בית משפט השלום בכפר סבא את בקשת העותר והשית על העירייה קנס כספי (אשר ממנו קוזז חובו של העותר אל העירייה), תוך ציון בהחלטתו כי לא ניתן על ידי הרשויות הסבר מניח את הדעת לאי ביצועו של פסק הדין ולפינוי דרך הגישה לבית העותר. בקשת הרשויות לביטול החלטה זו וכן לביטול פסק הדין אשר ניתן בהסכמה - נדחתה (במסגרת בש"א 2493/04).

אף לאחר מתן ההחלטה בדבר ביזיון בית המשפט, לא פעלו הרשויות להסרת המבנים החוסמים בדרך הגישה והקנס הכספי אשר הוטל עליהן הוסיף להאמיר. כתוצאה מכך, פתח העותר תיק כנגדן בהוצאה לפועל. בהמשך, נכנסה העירייה להליכי פירוק ומונה לה נאמן. העותר הגיש לנאמן תביעת חוב כנגד העירייה, אך הגשתה באיחור על ידו, הובילה לדחייתה על ידי הנאמן. עם זאת, ערעורו של העותר על החלטת הדחייה התקבל (פר"ק 23231-06-11), ותביעת החוב הוחזרה אל הנאמן אשר קיבלהּ באופן חלקי.

כמו כן, העירייה הגישה כנגד העותר כתב אישום בגין בנייה שלא כדין בשטחו (חע"מ 10291-04), ואולם בהכרעת הדין מיום 1.5.2013, זוכה העותר בשל אי עמידת העירייה בנטל ההוכחה הנדרש.

במהלך התקופה שלח העותר מכתבים אל גורמים רבים – ביניהם, ראש הוועדה הממונה של העירייה, נאמן העירייה, יועציהן המשפטיים של הרשויות, תחנת משטרת טייבה - במסגרתם שב וביקש כי הרשויות יפעלו להסרת המבנים החוסמים והמכשולים הנוספים המצויים בדרך הגישה והמצמצמים אותה לכדי מעבר ברוחב 70 ס"מ בלבד. על אף מכתבים והליכים אלו, לא הוסרו המבנים החוסמים מדרך הגישה.