עת"מ 21207-04-15 קרן קיימת לישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה,משרד הפנים ואח'

העותרת הגישה עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבה 2 לתת אישור לתוכנית ולהשיבה להמשך התהליך התכנוני לפני המשיבה 3. כן התבקש בית המשפט להורות שהמשיבה 3 לא תוכל להמשיך ולדון בעניין.

כחודשיים לאחר הגשת העתירה הגישה העותרת בקשה לצו ביניים האוסר על המשיבה 3 לדון בתוכנית, וזאת לאחר שהמשיבה 3 קבעה מועד לדיון כזה בעקבות החלטת המשיבה 2 לאשר התוכנית ולהשיבה להמשך הטיפול לפני המשיבה 3. זו הבקשה נושא החלטתי כאן.

העברתי את הבקשה לתגובת המשיבות, והן מתנגדות לה מטעמים שונים – הן בשל טענתם במישור סיכויי העתירה עצמה, במיוחד בשל היותה עתירה מוקדמת; והן מטעמים של מאזן הנוחות.

שקלתי בדברים. די בבקשה ובתשובות לצורך מתן החלטה לפי תקנה 9(ד) רישא לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ואין צורך בזימון לדיון במעמד הצדדים. ולדידי, אין כל מקום לסעד הזמני המבוקש.

על פני הדברים, וככל שמדובר בסעד העיקרי שבעתירה, המכוון למנוע דיון בתוכנית ע"י המשיבה 3 – הרי מדובר בסעד מוקדם, שכן המשיבה 3 טרם החליטה בעניין לגופו; ואם העתירה עצמה מוקדמת, ממילא כך גם הבקשה לצו ביניים. תשב המשיבה 3 ותדון ותחליט בדבר, ואם החלטתה לא תראה לעותרת - אזי תוכל העותרת לתקוף את אותה החלטה בעתירה מתאימה, וכן את החלטת המשיבה 2 שהובילה אליה. מדוע להקדים ולדון בעניין בבית המשפט? ומדוע למנוע מהמשיבה 3 לקיים דיון ענייני בעניין, לרבות בשאלה האם ניתן לדון בעניין בשל פקיעת התוכנית לפי החלטה קודמת (כטענת העותרת) או שניתן להאריך את תוקפה? וכך הוא הדין אף מבלי להביע עמדה לעצם שאלת הפקיעה או הארכת התוקף, ולעניין הגמישות המאפיינת החלטות מנהליות, לרבות האפשרות לשנות החלטות ולהאריך מועדים שנקבעו ע"י הרשות בהחלטות קודמות. וזאת לראות, כי בכל מקרה, גם לפי הנטען, אין מדובר בדיון החורג מגדר סמכותה הפונקציונאלית של המשיבה 3 לפי חוק (גם אם צודקת העותרת בטענתה שאין להפעיל הסמכות ואין לדון עוד בתוכנית שפקעה).

אינני רואה גם מה נזק בלתי הפיך ייגרם לעותרת. שהרי אין מדובר בשינוי מצב פיזי כלשהו או בשינוי זכויות וביצירת הסתמכות של צדדי ג'. אין מדובר ביצירת מעשה עשוי, שימנע מהעותרת לברר את טענותיה. בסה"כ מדובר בכך, שהמשיבה 3 תקיים דיון בעניין שבגדר סמכותה הפונקציונאלית כאמור לעיל. וכל זאת כאשר שמורה לעותרת הזכות לתקוף בעתיד כל החלטה שתקבל המשיבה 3 בדיון האמור; היינו כאשר אין כל פגיעה בזכויותיה, אפילו לא הדיוניות.

כיון שכך, אוסיף את הערתי הבאה כלמעלה מהנדרש. מדוע המתינה העותרת עם בקשה דחופה לצו ביניים כחודשיים ימים, כאשר כבר בהחלטתה של המשיבה 2 הוחזר העניין למשיבה 3 לשם המשך דיון, הוא אותו דיון שכעת נזעקה העותרת לבקש סעד זמני כנגד קיומו. נכון שרק כעת נקבע המועד לאותו דיון, אך עצם הקביעה הייתה צפויה וברורה מאליה עוד בעת הגשת העתירה, וזאת כבר מהחלטת המשיבה 3, וכפי שעולה מהעתירה עצמה!

על יסוד כל האמור לעיל – אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.