עת"מ 21063-10-14 ב' י' ה' ואח' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה:

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב מיום 4.9.14 אשר דחתה את בקשת העותרת 1 להסדרת מעמדה ומעמדה של ביתה (העותרת 2) בישראל.

העותרת 1 (להלן: "העותרת") הינה אזרחית אמריקנית אשר נולדה בישראל ביום 23.1.83. הוריה נכנסו לישראל ב- 4.8.74 במסגרת "קהילת העבריים" מדימונה. בשנת 1999 הוענק להם מעמד ארעי א/5 וביום 19.7.99 ניתן לעותרת מס' זהות ורישיון ארעי (א/5). ב- 4.1.04, בעקבות החלטת שר הפנים דאז, הוחלט לתת לכלל אנשי קהילת העבריים תושבות קבע, אך הסדרת מעמדה של העותרת נמנע כי היה תלוי ועומד נגדה חשד פלילי בגין תקיפת שוטר. ביום 20.4.04 נישאה העותרת בנישואי פארגוואי למר סת' אווסו, נתין זר אזרח גאנה. במסגרת עת"מ 2908/05, אשר הוגשה על ידי העותרת ובעלה דאז על רקע סירובו של המשיב להעניק לבעלה של העותרת מעמד בישראל, הצהיר המשיב כי לאור העובדה שתיק החקירה המשטרתי נגד העותרת נסגר מחוסר עניין לציבור, העותרת תוכל לפנות ללשכת המשיב בבקשה לקבלת מעמד של קבע עבורה ובבקשה למעמד למר אווסו מכוח נישואיהם.

המשיבה טוענת כי העותרת לא פנתה ולא הגישה בקשה למעמד קבע, אלא רק ביקשה לשנות מצב משפחתי עקב נישואיה. לטענת העותרת, היא פנתה ללשכת המשיב באילת אך שם סירבו לטפל במעמדה בשל הטענה כי יוגש ערעור על פסק הדין בעתירה הנ"ל. העותרת יצאה את ישראל ביום 20.7.06 ונכנסה חזרה רק ביום 8.10.13 באשרת תייר ב/2 באמצעות דרכונה האמריקאי. תוקף אשרת התייר פג ביום 8.1.14 ומאז שוהה העותרת בישראל באופן בלתי חוקי.

ביום 1.4.14 הגישה העותרת בלשכת מנהל האוכלוסין בחדרה בקשה לקבלת מעמד. לאחר התייעצות הוחלט לדחות את הבקשה וביום 4.9.14 נשלח לעותרת מכתב הסירוב אשר בגינו הוגשה העתירה שבנדון. המשיב מציין כי נפלה טעות בסעיף 1 להחלטה ובניגוד לנרשם הסיבה לאי מתן מעמד של קבע אינה נעוצה בהיות העותרת בגירה בעת מתן המעמד לבני משפחתה, אלא בשל העובדה שבעת מתן המעמד לבני משפחתה היה תלוי ועומד נגדה חשד פלילי ולאחר שתיק החקירה נסגר הצהיר המשיב כי העותרת תוכל לפנות בבקשה לקבלת מעמד, אך העותרת לא פנתה ולא הגישה בקשה למעמד עד לשנת 2014.

טענות העותרת:

העותרת מבקשת ליתן לה ולביתה מעמד של קבע בישראל ולהורות על ביטול החלטת המשיב מיום 4.9.14 אשר נגדה הוגשה העתירה. כן טוענת העותרת כי בהחלטת המשיב אין התייחסות לפסק הדין שניתן במסגרת עת"מ 2908/05 על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עוד נטען כי המשיב אינו מתייחס בהחלטתו גם להתחייבותו של המשיב ליתן לעותרת מעמד בישראל בהיותה בת ל"קהילת העבריים" מדימונה אשר נולדה בישראל בשנת 1983, התחנכה וחיה כאן. נטען כי המשיב אף הסכים לכך במסגרת הדיון בעת"מ 2908/05 הנ"ל. נטען כי למרות האמור, המשיב סירב להעניק לעותרת ולבתה הקטנה מעמד של קבע ודרש את יציאתן מישראל ללא שנתן כלל זכות טיעון לעותרת, ללא שביקש מסמכים לבדיקת מרכז חייהן וזאת כאשר כל משפחתה של העותרת הינה בעלת מעמד קבע ותעודת זהות בישראל והיא עצמה נולדה כאן בשנת 1983, למדה כאן, שירתה בשירות לאומי (כחלופה לשירות צבאי) והינה בעלת מס' תעודת זהות ישראלי. העותרת טוענת כי היא קיבעה את חייה בישראל, כאן משפחתה וכאן מרכז חייה.

לטענת העותרת המשיב כבר התחייב במסגרת פרוטוקול הדיון בעת"מ 2908/05 להעניק לעותרת מעמד של קבע והודה כי היא זכאית למעמד זה כמו כל משפחתה ועליה רק לפנות ללשכת מנהל האוכלוסין והיא תקבל את המעמד ללא כל תנאי או סייג. נטען כי לאחר מתן פסק הדין ניגשה העותרת למשרד הפנים באילת, שם נמסר לה שהם לומדים את פסק הדין, הם ייאבקו בה ובינתיים הם לא הסכימו לתת מעמד לה ולבעלה על פי האמור בפסק הדין. העותרת טוענת כי על רקע זה חששה לגורלו של בעלה דאז וחששה שייכלא בשל שהייה בלתי חוקית בישראל ולכן היא ובעלה יצאו את ישראל לארה"ב. בארה"ב נולדה ביתם, העותרת 2.

נטען כי כל משפחתה של העותרת ושל ביתה הקטנה גרה בישראל. כן נטען כי העותרת שהתה מחוץ לישראל תקופה ארוכה עקב נסיבות שאינן בשליטתה, עקב גירושיה לבעלה דאז ומאבק בעניין משמורת על העותרת 2. נטען כי אם העותרת הייתה עוזבת את ארה"ב בעלה דאז היה חוטף את הילדה ומעבירה לגאנה (ארץ מוצאו) וספק אם העותרת הייתה זוכה לראות את ביתה. רק בחודש מאי 2013 הסתיימו ההליכים המשפטיים של העותרת עם בעלה לשעבר והיא קיבלה משמורת בלעדית על העותרת 2. לאחר הסדרת העניינים המשפטיים בעניין הגירושין והמשמורת החלה העותרת בסידורים לקראת חזרתה לישראל ולמשפחתה. באוקטובר 2013 הגיעה העותרת לישראל וקיבלה אשרה זמנית עד 01/2014.

העותרת טוענת כי כאשר פנתה ללשכת המשיב להסדיר את מעמדה בישראל טען המשיב כי אין לה כל מעמד בישראל וסירבו לקבל את בקשתה להסדרת מעמד. נטען כי לאחר 6 חודשים של ניסיונות העותרת וב"כ העותרת להסדיר את מעמדה בישראל התקבלה החלטת המשיב מיום 4.9.14, לפיה המעמד הארעי של העותרת פקע מהטעם של אי השתקעות והעותרת אינה עומדת בשום קריטריון לקבלת מעמד ועליה לעזוב את ישראל. נטען, כאמור, כי החלטה זו מתעלמת מהצהרת המשיב שניתנה בעתירה הקודמת לפיה העותרת זכאית למעמד קבע בישראל.