עת"מ 19413-03-15 אבינרי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב ואח'

1. בקשה לצו ביניים להורות למשיבות 2-4 להפסיק כל עבודה המבוצעת במקרקעין הידועים כגוש 7077 חלקי חלקות 45 ו-46 עד להכרעה בעתירה בה מבוקש לקבוע כי היתר הבניה לחפירה ודיפון שניתן למשיב 2 ביום 20/1/15 בטל מעיקרו בשל חוסר חוקיות ,כשבין היתר, נטען כי ההיתר הונפק על ידי המשיבה 1 בניגוד להחלטת ועדת הערר שקבעה כי לא יינתן היתר עד אשר יבוצעו פינויים של מחזיקים כדין בשטח ,כאשר נטען כי על פי תכנית 3319 החלה על המקרקעין,חלה חובה על היזמים לבצע פינוי בפועל של המחזיקים במקרקעין כתנאי ובטרם הוצאת ההיתר,כשהעותרת הינה דיירת מוגנת במקרקעין ואוחזת בהם כדין ולכן עד שלא תפונה כדין לא ניתן להנפיק וליתן היתר ומתן ההיתר הינו בניגוד להחלטת ועדת הערר שניתן להוציא היתר רק ביצוע הפינויים בפועל, שטרם בוצעו ולכן לא ניתן להוציא היתר.

2. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות אני דוחה את הבקשה לצו הביניים.

3. לעניין סיכויי העתירה, אסתפק בכך כי לא ניתן לשללם לחלוטין ,כאשר יש צורך לפרש את הוראת סעיף 15 לתקנון תכנית 3319,שלכאורה ניתן להבין ממנו שישנם מצבים של ביצוע פינויים גם בעתיד שלא ימנעו את מתן ההיתר. כך גם ניתן לכאורה להוציא היתר הדרוש לשם ביצוע הפינוי .

קבלת פרשנות העותרת מביאה לכאורה לתוצאה לא הגיונית שמחד לא ניתן לפנותה כדיירת מוגנת קודם להוצאת היתר בניה, ומאידך לשיטתה, לא ניתן להוציא היתר בניה טרם פינויה, כך שהתוצאה הינה שלעולם לא יוכלו לפנותה מהמקרקעין ולא נראה שזו הייתה כוונת התכנית.

4. אני סבור שבמקרה זה מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה, ביחד עם אי מיצוי ההליכים שהיה על העותרת לפעול לכאורה ,כפי שגם פנתה, לועדת הערר.

לכאורה, הערכאה המתאימה לדון בטענות העותרת כנגד הערר הינה ועדת הערר המחוזית, (ראו עע"מ 317/10 שפר נ' סקאל ,כשהעותרת עצמה הבינה זאת כנראה ופנתה ביום 19/2/15 לועדת הערר בבקשה להורות לועדה המקומית לבטל את ההיתר שניתן לשיטתה בניגוד להחלטת ועדת הערר,ברם טרם ניתנה החלטה בבקשה זו,כנראה עקב חילופי יו"ר ועדת הערר, ברם הדבר לא מצדיק עקיפתה של "דרך המלך" הנ"ל ופתיחת נתיב נוסף עוקף.

5. נקודה מהותית וחשובה ביותר הינה שלכאורה הוסרה המניעה לסגירת החניון שמפעילה העותרת במקרקעין ,באופן בלתי חוקי לפי הנטען, לאחר שעתירתה הנוספת נדחתה ביום 15/3/15 וזאת לאחר שעתירה אחרת נדחתה ביום 22/5/14 .

אמנם ניתן סעד ארעי בבקשה לסעד זמני בערעור לבית המשפט העליון אך שאלת המשך הפעלת החניון חרף פסקי הדין שניתנו תלויה ועומדת להחלטת בית המשפט העליון, כאשר ככל שיותר לעותרת להמשיך את הפעלת החניון לא תבצע המשיבה 3 כל עבודה שתפריע בדרך כלשהי לפעילות החניון הן בשטח החניון והן בדרך הגישה אליו.

זאת, לאחר שכעולה מתגובת המשיבות 2-3 והצילום העדכני משטח העבודות שצורף לתגובתן העבודות אינן נוגעות לפעילות החניון הממשיך לפעול ללא הפרעה (באופן בלתי חוקי לטענת המשיבות 2-3 כעולה לכאורה גם מפסקי הדין הקיימים) ,כשהעבודות המבוצעות אינן נעשות כלל בשטח שמחזיקה העותרת ,כעולה גם מתגובת המשיבה 4-רשות העתיקות שהעבודות שהיא עושה אינן בשטח נשוא המחלוקת ואינן מפריעות לעותרת, וכך ייעשה גם בעתיד.

לעומת זאת, עצירת העבודות עלולה לגרום לנזק של מיליונים למשיבה 3 ולפגוע בעסקאות עם צדדים שלישיים וכן לגרום לנזק ארכיאולוגי .ובטיחותי, כך שהכף נוטה להמשך ביצוע העבודות בסייגים האמורים לעיל.

6. לאור האמור לעיל, הבקשה לצו הביניים נדחית.