עת"מ 17198-04-16 סלופארק טכנולוגיות בע"מ נ' עיריית באר שבע ואח'

1.העתירה מופנית כנגד הזמנה לבחירת ספקים למתן שירותי גבייה של אגרת חניה באמצעות הטלפון הסלולארי, אותה פרסמה עיריית באר-שבע (להלן: "העירייה") בהליך מספר 14/2016 במרץ 2016.

בעתירה מבקשת העותרת להורות לעירייה לערוך אומדן מטעם העירייה אשר יתייחס לעלויות הקבועות של הספק בגין מתן השירות, ובו תקבע עמלה לספק אשר לכל הפחות תכסה את העלויות הקבועות ותאפשר רווח קבלני סביר. כן מבקשת העותרת להורות לעירייה לבטל את הוראות ההזמנה הקובעות כי הספק זכאי לעמלה בשיעור 1.5% (כולל עמלת הסליקה) ובמקומן תקבע עמלה אשר תכסה את עלויות הספק בגין מתן השירות וכן תאפשר רווח קבלני סביר.

2.על פי הנטען בעתירה, החל משנת 2013 העותרת מספקת שירותי חניה סלולארית בתחום באר-שבע תמורת עמלה של 2% כולל עמלת סליקה. עמלת הסליקה עומדת על כ-1%, כך שהתמורה "נטו" עומדת על 1% מדמי החניה שגבתה העותרת. לטענת העותרת, כבר במצב זה מדובר בעמלה נמוכה מהעמלה המשולמת ברוב הרשויות המקומיות. נטען כי העמלה שנקבעה בהזמנה, משמעותה הפחתה נוספת והעמדת העמלה "נטו" על 0.5% בלבד. לטענתה שיעור עמלה זה אינו מאפשר לעותרת לכסות את העלויות הקבועות הכרוכות במתן השירות ומבחינת העותרת מדובר באספקת שירות במחירי הפסד.

בכתב העתירה פרטה העותרת את השתלשלות העניינים וההתדיינויות בערכאות השונות סביב נושא שירותי גבייה של אגרת חניה באמצעות הטלפון הסלולארי. מתוך הדברים שהובאו לפניי עולה כי בין השנים 2007-2015 היתה התקשרות של החברה למשק וכלכלה עם המשיבה 2 להפעלת הסדר חניה ארצי אחיד באמצעות הסלולאר. בעקבות התערבות שיפוטית הופסקה ההתקשרות האמורה והחברה למשק וכלכלה חויבה לצאת במכרז, אך עד היום הסדרת העניין לא הושלמה ולעת הזאת אין זכיין ארצי. עוד עולה מהעתירה כי במקביל להסדר הארצי ובתקופה האחרונה ביתר שאת, מוסדר שירות החניה הסלולארית גם במסגרת הסדרים מקומיים.

3.הסדרים מקומיים מתקיימים גם בעיריית באר שבע. כאמור, על פי ההתקשרות עם העותרת, שיעור העמלה הינו 2%. בתגובת המשיבה 2 נמסר כי לאחר הפסקת ההסדר הארצי, החל מיום 14.5.15 מעניקה המשיבה 2 לעירייה שירותי תשלום אגרת דמי חניה במסגרת הסדר מקומי תמורת עמלה בשיעור 1.5% מדמי החניה (כולל עמלת סליקה).

4.בחודש מרץ 2016 פרסמה העירייה את הליך 14/2006 – הזמנה לקבל הצעות להסדר חניה מקומי באמצעות הטלפון הסלולארי. כחלק מתנאי ההזמנה קבעה העירייה כי הזוכים במכרז יהיו זכאים לעמלה בשיעור של 1.5% מדמי החניה אותם הם יגבו (כולל עמלת סליקה). פניית העותרת לעירייה (מיום 23.3.16) בה ביקשה כי יקבע שיעור עמלה גבוה יותר על מנת לאפשר את מתן השירות שלא במחירי הפסד – נדחתה על ידי העירייה. המועד להגשת ההצעות נקבע ליום 11.4.2016.

5.העתירה הוגשה ביום 10.4.2016.

בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה בקשה דחופה לסעד ארעי ולסעד זמני. בהחלטה מיום 10.4.2016 ניתן צו ארעי המורה לעירייה שלא לפתוח את תיבת ההצעות של הליך 14/2016 וזאת עד להחלטה אחרת.

6.בעתירה טענה העותרת כי נפל פגם בקביעת שיעור העמלה בגובה 1.5%. העמלה מתעלמת מהעלויות הקבועות הכרוכות באספקת השירות. נטען כי רק המשיבה 2, בהיותה בעלת המונופולין שמחזיקה בנתח שוק של למעלה מ-90%, יכולה הלכה למעשה להגיש הצעה לאספקת השירות בבאר-שבע למרות שיעור העמלה הנמוך. לעומתה, העותרת – המחזיקה בנתח שוק הקטן מ-10% – אינה יכולה לכסות את העלויות הקבועות הכרוכות במתן השירות לעירייה.

נטען כי במכרז למתן שירותים על הרשות לוודא שתנאיי המכרז מאפשרים לקבלן רווח קבלני מסוים. נטען כי העירייה מחויבת לערוך אומדן של התמורה הראויה, חובה המעוגנת בסעיף 11 א' לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987. נטען כי העירייה לא ביצעה אומדן כלשהו וגובה העמלה ב"קול קורא" נקבע בהתעלם מעלויות אספקת השירותים.

7.המשיבה 2 הצטרפה לעיקרי טענותיה של העותרת ביחס להעדר הכלכליות שבמכרז העירייה, תוך הסתייגות מהדברים המייחסים לה מעמד מונופוליסטי. גם המשיבה 2 סבורה כי יש לקבל את העתירה באופן בו ייערך אומדן בגין השירותים נשוא המכרז, אשר ישקף רווח סביר לזוכים ועל בסיסו תקבע עמלה לה יהיו זכאים הזוכים. לשיטתה, מדובר במכרז שבמהותו הוא הפסדי ובמתן השירות במסגרתו יהיה שירות גרעוני. כן מדובר, על פי הנטען, במכרז שבתצורתו מחייב ביצוע של סבסוד צולב. נטען גם לחריגת העירייה מסמכות, שעה שהיא נהנית בעקיפין מהכנסות אחרות שאינן בגדר השירותים הניתנים מכוח המכרז של הספקים הזוכים.