א.מ. חניות (ירושלים) (1993) בע"מ נ' עירית ירושלים ואח'

בפניי עתירה מנהלית.

1. העותרת היא חברת א.מ. חניות (ירושלים) (1993) בע"מ. עניינה של העתירה שבכותרת בהחלטת המשיבה 1, עיריית ירושלים (להלן – המשיבה), על סיום ההתקשרות החוזית עם העותרת בקשר להפעלת חניון כיכר ספרא בירושלים, והעברת הפעלת החניון לידי המשיבה 2, עדן חברה לפיתוח כלכלי בירושלים בע"מ (להלן – חברת עדן), שהיא תאגיד עירוני בשליטת המשיבה. הסעד המבוקש בעתירה הוא לאסור על המשיבות להביא לידי סיום את הסכם ההפעלה שבין העותרת והעירייה בטרם המועד הקבוע לסיומו (28.2.19).

2. בהחלטה מיום 23.1.18 הוריתי לעותרת להבהיר מהו מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה, אשר במרכזה פעולת העירייה במסגרת התקשרות חוזית עם העותרת. בהמשך להחלטה האמורה הוגשו תגובות הצדדים.

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

4. נקודת המוצא לדיון מצויה בהוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן – החוק). על פי הוראה זו, ביחד עם פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק (להלן – התוספת), מוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה בענייני מכרזים של רשות מקומית.

5. מכתב העתירה עולה כי העותרת, שהפעילה את החניון משך שנים רבות, זכתה במכרז לאחרונה בשנת 2013. בעקבות זאת נכרת עמה הסכם להפעלת החניון לתקופה של שנה (28.2.15-1.3.14), עם אופציה להארכה של עד 4 תקופות נוספות בנות שנה כל אחת (עד ליום 28.2.19). העתירה מופנית כלפי החלטת המשיבה שלא לממש את האופציה הרביעית.

6. על פי טיבה ומהותה, עניינה של העתירה בסיום הקשר החוזי שבין הצדדים. אין לה נגיעה של ממש להליך המכרזי שהתקיים בשנת 2013. בעובדה שהחוזה נכרת בעקבות זכיית העותרת במכרז אין כדי להביא לסיווג העתירה ככזו שעניינה במכרז (השוו עע"ם 3309/11 קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד (6.1.2013)). בנסיבות אלה, לא מדובר בעתירה בענייני מכרזים של רשות מקומית.

7. העותרת טוענת לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, על יסוד פרט 8 לתוספת. על פי פרט זה, מוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון ב"החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה". ברם, "החלטה של רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ"החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין...". יוצא, כי גם כאשר מדובר בהחלטה של רשות מקומית, יש לבחון האם מדובר בהחלטה שמהותה "אזרחית" או "מנהלית", כאשר רק החלטות מהסוג האחרון יידונו בגדרה של עתירה מנהלית (ראו עע"מ 7832/08 כפר הנוער דרך תקוה נ' משרד הרווחה (19.10.2009)). ההחלטה על סיום ההתקשרות החוזית עם העותרת היא בעיקרה פעולה "אזרחית". משכך, סמכות השיפוט בעניינה נתונה לערכאה האזרחית.

8. טענה נוספת של העותרת היא כי העתירה עוסקת גם בהחלטת המשיבה להפעיל את החניון באמצעות חברת עדן, ללא מקור סמכות ברור, תוך חריגה מתקנון החברה ותוך הפרה של חובת המכרז. ברם, עניין זה חורג מן הסעד המבוקש בעתירה, שהוא, כאמור, אכיפת המשך ההתקשרות עם העותרת. בנסיבות אלה, אין בטענה זו כדי להביא לשינוי במסקנה, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אינו מוסמך לדון בעתירה.