אונגר נ' ועדה מחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז ואח'

לפני עתירה נגד החלטת המשיבות 1 – 2 מיום 9.3.2014, שלא לאשר לעותר תכנית מפורטת במקרקעין שלו ועל החלטתן מיום 20.7.2014, שלא ליתן לעותר רשות לערור למועצה הארצית לתכנון ובניה על אותה החלטה. העתירה בעיקרה מעוררת את השאלה בדבר היחס בין תכנית נקודתית שאושרה כבר להפקדה ופורסמה (14.6.2013) לבין תכנון כולל, לאחר ששונתה מדיניות המשיבה 1 בהקשר זה.

רקע

• העותר הינו בעל המקרקעין בשטח 1,994 מ"ר הידועים כגוש 8016 חלקה 45 מגרשים 2047, 2048, 2428 המצויים ברחוב תל צור יישוב אבן יהודה (להלן בהתאמה: "המקרקעין", "היישוב").

   

• המשיבה 1 – ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה (להלן: "הועדה המחוזית") קבעה, במסגרת החלטה מיום 9.3.2014, כי יש לדחות את בקשת העותר לאישור תכנית מס' הצ / 1 / 1 / 458 להגדלת מספר יחידות דיור בכל מגרש מיחידה אחת לשתי יחידות, ובסך הכל הגדלת יחידות דיור מ – 3 יחידות ל – 6 יחידות; וכן להגדלת זכויות בניה (להלן בהתאמה: "ההחלטה", "התוכנית" או "התכנית הנקודתית").

• המשיבה 2 – הממונה על המחוז, יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה, החליטה ביום 20.7.2014, שלא לאשר את בקשת העותר ליתן לו רשות לערור בפני המועצה הארצית על ההחלטה של ועדת הערר (המשיבה 1 והמשיבה 2 יכונו יחד להלן: "המשיבות").

   

• המשיבה 3 – הועדה המרחבית לתכנון ובניה (להלן: "הועדה המרחבית") המליצה לועדה המחוזית (ביום 17.3.2010) על הפקדת התכנית הנקודתית, בתנאים.

   

• המשיבים 4 – 5 מתגוררים בסמוך למקרקעין והם היחידים שהגישו התנגדות לתכנית. לטענת העותר, בחלקה שהמשיב 4 הוא אחד מבעליה, אושרה תכנית דומה לתכנית אותה ביקש העותר לאשר, לאחר שהעותר לא הביע כל התנגדות לכך.

   

• בראשית שנת 2010, הגיש העותר את התכנית לועדה המרחבית. העותר מעיד, כי החל בהכנת התכנית כבר בשנת 2009, תוך הסתמכות על התנהלות המשיבות ואישורן של תכניות דומות, לרבות במקרקעין הסמוכים לאלו של העותר.