עת"מ 15450-10-13 ע.ס. ואח' נ' משרד הפנים

העתירה

1.לפניי עתירה מינהלית נגד החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, מיום 13.6.13, לבטל רישיון לישיבת קבע שניתן בעבר לעותר, במסגרת הליך למתן מעמד לקטין שנולד מחוץ לישראל לתושב קבע של המדינה (להלן גם – הליך איחוד משפחות); הליך שפתחה עבורו אמִו – העותרת, תושבת קבע בישראל, בשעה שהעותר היה קטין. ההחלטה על ביטול הרישיון נתקבלה לאחר שנתחוור למשיב, כי במהלך התקופה שבה נבחנה הבקשה לאיחוד משפחות, חתם העותר על "חוזה נישואין" עם תושבת ירדן, ולא דיווח על כך; כי בעצם חתימת החוזה הנ"ל – נישא העותר, ולפיכך הפסיק להיות סמוך על שולחנה של אִמו, באופן שמעקר את תכלית ההליך של איחוד משפחות; וכי אין מקום לקבל את טענת העותר, לפיה החוזה האמור הִנו חוזה אירוסין בלבד, כאשר החתונה התקיימה למעשה בשנת 2003, לאחר שניתן לעותר מעמד קבע.

הרקע העובדתי

2.העותרת, ע. ס., הִנה תושבת קבע בישראל, ואִמו של העותר – נ. ס., יליד 1980. בתמצית יסופר, כפי שעולה מהליכים משפטיים קודמים בין הצדדים, כי העותרת נישאה בשנת 1973 למר יעקב ס., תושב ירדן, אשר נפטר במולדתו ביום 16.1.02; כי לשניים נולדו ארבעה ילדים; וכי כבר בשנת 1995 הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח הליך של "איחוד משפחות", עבור ילדיה הקטינים שנולדו בירדן – ביניהם העותר.

כאן המקום להעיר, כי נוהל 5.2.0030 – "נוהל הטיפול בבקשה למתן רישיון ישיבה בישראל לקטין שנולד מחוץ לישראל שרק אחד מהוריו רשום כתושב קבע", שמכוחו נדונה הבקשה, קובע ככלל, כי אם בעת הגשת הבקשה הוכח קיומו של מרכז חיים מלא בישראל של ההורה תושב הקבע והקטין בשנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה – יינתן לקטין (שאינו תושב אזור יהודה ושומרון) רישיון לישיבת ארעי בישראל מסוג א/5 למשך שנתיים; כי עם הוכחת המשך קיום מרכז חיים של הקטין עם הורהו תושב הקבע, ובהיעדר מניעה ביטחונית – יינתן לקטין רישיון לישיבת קבע; וכי מכל מקום, רישיון לישיבה לקטין לא יוארך אם הקטין אינו מתגורר דרך קבע עם הורהו תושב הקבע המשמורן בישראל.

בהתאם לנוהל, ביום 20.7.97 התבקשה העותרת להמציא מסמכים שונים, ובין-השאר להוכחת מרכז החיים; וביום 21.9.97 נדחתה הבקשה, משמצא המשיב כי לא הוכח מרכז חיים בישראל. אולם, רק כעבור שנתיים נודע לעותרת אודות החלטה זו, כאשר פנתה למשיב ביום 1.6.99, באמצעות בא-כוחה דאז, לשם בירור מצב הטיפול בבקשתה לקבלת מעמד עבור העותר ואחיו. לאחר תכתובות שונות בין הצדדים, החליט המשיב ביום 28.2.00 לדון מחדש בבקשה הנ"ל; ובכלל זה התבקשה העותרת להמציא מסמכים שונים, וכן נתקבלה עמדת גורמי הביטחון לפיה אין מניעה ביטחונית מלהיעתר לבקשה. לפיכך, ניתן לעותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, ביום 8.5.01.

3.בסמוך לאחר קבלת המעמד הארעי כאמור, ביום 26.8.01, חתם העותר על "חוזה נישואין" עם אזרחית ירדן (להלן – החוזה); ואין חולק כי עובדה זו לא הובאה לידיעתו של המשיב. כפי שיובהר בהמשך – נישואיו של העותר לרעייתו נודעו למשיב רק בשנת 2008, כאשר פנה העותר למשרדי המשיב בבקשה להתיר את כניסתם לישראל של אשתו ושני ילדיו, שנולדו בינתיים בירדן, בשנים 2004 ו-2007. עוד יוקדם ויוער כבר בשלב זה, כי לטענת העותר – שנדחתה על-ידי המשיב – החוזה הנ"ל אינו אלא חוזה אירוסין בלבד, כאשר החתונה התקיימה כשנתיים לאחר מכן, ביום 26.12.03, לאחר שכבר קיבל רישיון לישיבת קבע בישראל מכוח הליך איחוד המשפחות.

4.ביום 15.8.02, בשעה שלא דוּוח למשיב אודות החוזה כאמור, פנה העותר בבקשה להארכת הרישיון לישיבת ארעי; ובטופס הבקשה, תחת העמודה המיועדת להגדרת "המצב האישי", ואשר מציעה בחירה מבין ארבע אפשרויות ("רווק", "גרוש", "אלמן" או "נשוי") – סימן העותר "רווק". כמו-כן, בתצהיר שצורף לבקשה ציין העותר כי הוא מתגורר עם אִמו, אחיו וסבתו בשועפט. לאחר שגורמי הביטחון הודיעו שאין מניעה ביטחונית לאישור הבקשה, הוזמנו העותרים לשימוע ולהמצאת מסמכים נוספים לצורך הוכחת מרכז חיים בישראל. בשימוע שנערך לעותר ביום 29.5.03 ציין הלה, כי הוא מתגורר בשועפט עם סבתו, אִמו ואחיו; ובפרוטוקול השימוע שנערך לאחיו איאד באותו מועד, צוין, בין-היתר, כי "איאד [אחיו של העותר] ונפאז [העותר] לא עומדים להתחתן בזמן הקרוב". בתכוף לאחר השימוע, הונפק לעותר רישיון לישיבת קבע בישראל. כאמור לעיל, העותר טוען כי טקס החתונה בינו לבין רעייתו התקיים בירדן מספר חודשים לאחר קבלת רישיון הקבע, ביום 26.12.03.

5.יצוין בשלב זה, כי לנוכח המחלוקת בשאלת מועד נישואיו של העותר לרעייתו, קרי – האם ביום 26.8.01 או שמא ביום 26.12.03 – מסר העותר פירוט אודות נסיעותיו לירדן, בין יום 6.7.02 ליום 8.8.08, בצירוף "תעודת בירור פרטים על נוסע" (להלן – "תעודת הנוסע") שהפיק המשיב, לבקשת העותר, ביום 29.11.12. מהאמור עולה, כי בשנת 2001 שהה העותר מחוץ לישראל בתקופה של כחודשיים, מיום 6.7.01 (חודשיים לאחר קבלת מעמד א/5) ועד ליום 21.9.01, שבמהלכה נחתם "חוזה הנישואין", ביום 28.6.01 כאמור; כי נסיעה נוספת בת חודשיים התקיימה במועדים 8.2.02-18.12.01, בשים לב לכך שאביו של העותר נפטר בירדן במהלך תקופה זו, ביום 16.1.02; וכי בחודש יולי 2003 נסע העותר למשך כשבועיים, בין המועדים 27.7.03-12.7.03. יוער, כי לפי תעודת הנוסע, לאחר מועדים אלו ובסמוך למועד טקס החתונה הנטענת, יצא העותר מישראל לירדן לתקופות ממושכות יותר, ובתדירות גבוהה יותר, ובכלל זה – שלושה חודשים (12.2.04-18.11.03); ארבעה חודשים (1.6.04-27.2.04); תשעה חודשים (30.6.04-31.3.05); וכן תקופות נוספות של למעלה משנה (8.9.06-11.6.05, ו- 13.11.07-13.9.06). נסיעות נוספות היו בין המועדים 16.4.08-25.11.07 ו-8.8.08-24.7.08.

6.ביום 17.4.08 פנה העותר למשיב בבקשה לאיחוד משפחות עם רעייתו, ושני ילדיהם המשותפים אשר נולדו בירדן, בשנים 2004 ו-2007; ואז נודע למשיב לראשונה אודות הנישואין. ביום 27.8.08 הגיע העותר למשרדי המשיב כדי לבקש אשרת כניסה לישראל עבור אשתו, לצורך ביקור, ובמסגרת זו נערך לו שימוע; שעיקריו להלן (ההדגשות הוספות):

ש: מתי התחתנת?