קנית השלום השקעות בע"מ נ' עיריית עכו

1.בפניי עתירה, שהוגשה על ידי קנית השלום השקעות בע"מ (להלן: "העותרת") כנגד החלטת מנהל הארנונה בעיריית עכו (להלן: "המשיב"), לחייב בארנונה שטחים משותפים במתחם קניון עזריאלי בעיר עכו, שלא בהתאם להסכם פשרה, שנחתם בין העותרת לעיריית עכו (להלן: "העירייה") בדצמבר 2013, אשר נועד להסדיר, לכאורה, את חיוב הארנונה בגין שטחים אלה החל ממועד הקמת הקניון בשנת 2011.

התשתית העובדתית הרלבנטית

2.העותרת היא הבעלים והמפעילה של קניון עזריאלי, אשר הוקם בשנת 2011 ואשר ממוקם ברחוב החרושת באזור התעשייתי של העיר עכו (להלן: "הקניון").

3.בטרם פתיחתו של הקניון באה העותרת בדברים עם העירייה, על מנת להסדיר את חיובי הארנונה בגין הקניון, זאת על רקע העובדה, כי צו הארנונה של העיר עכו לא היה מותאם בזמנו לנכס מסוג זה, בשים לב לאזור בו הוקם, כאשר, בין היתר, צו הארנונה של העירייה לא כלל הוראה לעניין חיוב השטחים המשותפים בקניון.

4.בין הצדדים התגלעה מחלוקת, בנוגע לחיוב הארנונה של הקניון, הן לעניין השטח העיקרי והן לעניין השטחים המשותפים, אשר כללו שטחים טכניים, שטחי חירום, שטחי חנייה, שטחי מעבר וכדומה. עמדת העירייה הייתה, כי השטחים המשותפים יחויבו לפי התעריף העיקרי, הקבוע בצו הארנונה לנכס, המצוי באזור א', סוג ה' (רחוב הגדוד והחרושת)-סיווג 305, שנכון לערכי שנת 2016, עמד על תעריף של 148 ₪ למ"ר, וכך אכן עשה המשיב.

5.על החלטת המשיב, לחייב בתשלומי ארנונה לפי סיווג 305, הגישה העותרת השגה וערר (ערר מס' 18/12), בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"), במסגרתם טענה העותרת, כי היא אינה מחזיקה בכלל השטחים המשותפים וכי יש לחלק שטח זה בין המחזיקים השונים.

בנוסף, טענה העותרת, כי סיווג 305, המתייחס לאזור א', סוג ה' בצו הארנונה, לפיו חייב המשיב את העותרת, כלל אינו מתאים לחיוב הקניון, שכן סיווג זה מתייחס לאזור תעשייה, שהתעריפים בו הותאמו במיוחד ל"תעשייה זעירה", והדבר מביא לניפוח מלאכותי ומשמעותי של השומה.

עוד טענה העותרת, כי בהיעדר הסדרה מפורשת בצו הארנונה, לנושא חיוב הארנונה בגין השטחים המשותפים, חיוב השטחים המשותפים בקניון לפי הסיווג היקר, 305, הינו שגוי ובלתי סביר באופן קיצוני, שכן לשטחים המשותפים בקניון יש מעמד מיוחד של מעין רחוב והם אינם אמורים להיות מחויבים לפי התעריף העיקרי (סיווג 305). כמו כן, טענה העותרת, כי חיוב בשטחי החניה לפי תעריף 305 הינו בלתי סביר באופן קיצוני, שעה שבצו הארנונה קיים סיווג לחניון בתשלום ולקרקע לחניה.

6.המחלוקת בין הצדדים נידונה, כאמור, בפני ועדת הערר לענייני ארנונה במסגרת ערר מס' 18/12. במהלך ניהול הליך הערר הוצע, כי הצדדים ינסו למצות את המחלוקות ביניהם מחוץ להליך הערר. על רקע האמור, ניהלו הצדדים הליכי משא ומתן, אשר הבשילו בסופו של יום לכדי הסכם פשרה, שנחתם בין הצדדים ביום 09/12/13 ואשר הסדיר את חיוב הארנונה בגין השטחים המשותפים בקניון החל ממועד הקמתו בשנת 2011 (להלן: "הסכם הפשרה").