עת"מ 1368-04-14 פלוני נ' מדינת ישראל

עתירה לביטול החלטת המשיב מיום 12.5.2014, שלא לשלם לעותר תגמולי מחייה רטרואקטיביים החל מאוקטובר 2007 ועד לאוקטובר 2012 אלא תגמול בסיסי בלבד, בשל פרשנותו לסעיף 36א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים").

עיקרי העובדות

העותר, יליד 1946, נפגע נפשית בשירות מילואים במהלך מלחמת יום כיפור.

בשנת 1975 הוכר העותר כנכה צה"ל באופן זמני בגין פגימה נפשית בשיעור של 15% מתוך 30% (בקשר סיבתי של החמרה בשיעור מחצית).

בשנת 1976 ירדה דרגת הנכות לדרגת 0% והופסקה זכאותו של העותר אצל קצין התגמולים.

ביום 13.1.1977 הודיע קצין התגמולים לעותר שהוא מכיר בהחמרה זמנית של המחלה שחלפה, וקבע לו 15% נכות מתוך 30% נכות זמנית.

לגירסת העותר, הוא ערער על החלטה זו הן באשר לדרגת הנכות והן באשר לקשר הסיבתי, ומסיבה לא ברורה הערעור לא נדון. בפועל, העותר טופל, אושפז פסיכיאטרית, והופנה למל"ל, שהכיר בו כנכה בדרגת נכות כללית, והחל לשלם לו קצבת נכות כללית החל מאוגוסט 1976.

ביום 2.10.2008 הגיש העותר למשיב בקשה לעיון מחדש, לפי סע' 35 לחוק (להלן: "הבקשה לעיון מחדש") בה טען כי במועד הרלוונטי שבו מאפשר החוק לנכה לבחור באיזה מסלול זכאות לתגמולים הוא מעוניין, דהיינו לפי חוק הנכים, או לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הבט"ל"), הוא לא היה במצב של מסוגלות נפשית לבחור. לפיכך ביקש העותר בשלב זה, לעבור ממסלול התגמולים של חוק הבט"ל למסלול התגמולים לפי חוק הנכים. קצין התגמולים דחה בקשתו בנימוק שאין קשר סיבתי בין שירותו הצבאי למצבו הנפשי.

העותר ערער על החלטה זו לועדת הערעורים (ע"נ 5019701/11). קצין התגמולים והעותר הגיעו לפשרה לפיה יוכר העותר בגין מחלת הסכיזופרניה בקשר של החמרה בשיעור של 40% על חשבון שירותו הצבאי. ביום 8.12.2011 קיבלה הפשרה תוקף של פס"ד.