עת"מ 13633-03-15

זוהי עתירה מנהלית המכוונת כנגד החלטתה של ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז הצפון, מיום 14/01/15, אשר דחתה ערר שהגישו העותרים על החלטתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - טבריה, במסגרתה בוטל היתר בנייה להקמת חניות לא מקורות לסירות על חוף הכינרת.

הרקע:

1.עניינה של עתירה זו בתוקפו של היתר בנייה מיום 23/08/06 (להלן: "ההיתר"), שבמסגרתו אושרו חניות לא מקורות לסירות, במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 15069, הממוקמים על חוף הכינרת (להלן: "המקרקעין").

בהיתר לא צוין כי הוא כולל שימוש חורג או כי הוא מוגבל בזמן.

2.היתר זה הוצא על פי בקשת העותרים, במטרה להכשיר את השימוש שנעשה במקרקעין, וזאת לאחר שבשנת 2004 הוגש כנגד העותר מס' 1 (להלן: "העותר"), כתב אישום, בו יוחסה לו, בין היתר, עבירה של שימוש חורג בחלק מחוף הרחצה, כשטח לאחסון סירות, וזאת ללא היתר. העותר הורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב אישום זה, על פי הודאתו, ובגזר הדין חויב, בין היתר, להפסיק את השימוש החורג בתוך 12 חודשים מיום גזר הדין (06/03/05). מועד זה הוארך עד ליום 01/09/06, על פי בקשת העותר, בה נאמר, כי הוא פועל להסדרת השימוש החורג, ולשם כך הגיש בקשה לחניון לא מקורה לסירות. (היא הבקשה שבעקבותיה הוצא ההיתר).

3.הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טבריה (להלן: "הוועדה המקומית"), דנה בבקשה למתן היתר לשימוש חורג, לאחר שהעותרים פרסמו את דבר הבקשה כנדרש, וביום 23/02/06 בהעדר התנגדויות, החליטה לאשר את הבקשה (בתנאים מסוימים). בסופו של דבר, כאמור, הוצא ההיתר, מבלי שצוין בו כי מדובר בשימוש חורג וללא הגבלה בזמן.

4.ביום 14/08/11 נערך בוועדה המקומית, ביוזמת אנשי מקצוע בוועדה, דיון שעסק בתוקפו של ההיתר, לאור המפורט לעיל. בדיון נכח העותר, אשר טען כי יש לו היתר קבוע לחניון סירות והתנגד לביטולו של ההיתר. בין היתר, טען העותר בפני הוועדה, כי על פי תכנית המתאר החלה, ג/5266 השימוש הוא מותר. לאחר שמיעת הטיעונים, לרבות עמדת היועמ"ש לוועדה, החליטה הוועדה לאשר שימוש חורג לשלוש שנים לחניון סירות, בכפוף לאישור הולחו"ף ולתשלום היטל השבחה.

העותרים לא פנו לקבלת אישור הולחו"ף ואישור להיתר חורג לא ניתן, על פי החלטה זו.

5.ביום 22/09/14 קיימה הועדה המקומית דיון נוסף בבקשה לשימוש חורג, בנוכחות העותר ומתכנן מטעמו. היועץ המשפטי, עוה"ד דני רביבו, חזר על טענתו, כי ההיתר שניתן בשנת 2006 הוצא בטעות ולא הוגבל בזמן כמתחייב, וממילא בשנת 2011 הוגבל למשך 3 שנים. במהלך הדיון גם הוברר, כי קיימת מחלוקת באשר לזכויות במקרקעין, (כפי שיפורט בהמשך), ונציג העותרים ביקש ארכה של 12 חודשים על מנת להסדיר את הזכויות בשטח.

בסיום הישיבה הוחלט כדלקמן: