עת"מ 1355-02-16 משה נ' משרד השיכון ואח'

אמו של העותר ואחיו, ציון התגוררו בדירה שהיא בבעלותה של המשיבה מס' 2, הנמצאת בירושלים. זכות השכירות בדירה ניתנה לאם כזכאית לסיוע בדיור בשנת 1975. האם עזבה את הדירה למוסד סיעודי ביום 29.11.2000 ונפטרה ביום 14.1.2008. האח, ציון, הוכר כדייר ממשיך בשנת 2004. לאחר מספר שנים חלה האח, והעותר סייע לו בתקופת מחלתו. האח נפטר ביום 2.1.2015.

ביום 10.2.2015 פנה העותר למשיב מס' 1, משרד השיכון (להלן: משרד השיכון) בבקשה להעביר אליו את זכות השכירות. בפנייה כתב העותר את הדברים הבאים:

""אני משה בניימין... כרגע מתגורר בדירת אמי המנוחה... לאחר פטירתו של אחי המנוח ציון משה לפני כחודש וחצי ... גרתי אצל אמי עד שנת 1984 ואז התחתנתי והקמתי משפחה. יש לי 6 ילדים...

לפני כחודשיים אושפז אחי במצב קשה בבית החולים שערי צדק. לאחר כשבועיים אשפוז ביקש לעזוב את בית החולים ולחזור לביתו. הייתי איתו בכל התקופה הזאת. נתן לי מפתח לבית ואמר לי שמעכשיו אני יכול להישאר אצלו כמה שאני רוצה. ליפני כחודש וחצי ניפטר אחי ציון ומאז אני גר בדירה ברוממה..." (ההדגשה שלי – א.ד.)

ועדת האכלוס העליונה דחתה את הבקשה וזאת על יסוד שני נימוקים: האחד – כי העותר לא התגורר יחד עם הדייר החוזי בדירה לפני פטירתו והשני – כי לא ניתן לאשר דייר ממשיך שני לאותה דירה. מכאן העתירה שלפני.

בכתב העתירה פירט בא כח העותר את קורותיו של העותר, את מצבו הרפואי ואת הנסיבות שהביאו אותו להגשת העתירה. טענתו העובדתית של העותר כפי שהיא עולה מתוך העתירה הייתה כי שב להתגורר בדירה בשנת 1997, לאחר גירושיו, ולכן גר עם האם פרק זמן העולה על שלוש שנים. עוד נטען כי העותר גר בדירה עם אחיו מאז עזיבת האם ועד למועד פטירתו של האח. בא כוח העותר טען כי ההחלטה בטלה בשל הפגיעה בכללי הצדק הטבעי – מקום בו לא ניתנה לעותר זכות טיעון ולא התאפשר לו להופיע בפני ועדת האכלוס, בכלל וכאשר הוא מיוצג על ידי עורך דין בפרט. עוד טען בא כוח העותר כי התנאים להכרה בעותר כדייר ממשיך מתקיימים וכי משרד השיכון נסמך על מגבלה שכלולה בנוהל להסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים, שבוטל. בא כוח העותר הפנה לזכויות החוקתיות של העותר ולפגיעה בהן.

באת כוח משרד השיכון תמכה בהחלטה. הוא ציינה בכתב התשובה ובדיון כי מתוך הבקשה ברור שהעותר לא התגורר בדירה עם אחיו ולמעשה גם לא התגורר עם האם עובר לתקופה שבה עברה למוסד הסיעודי. מכאן שלא מתקיימים התנאים להכרה בו כדייר ממשיך. עוד הוסיפה כי במהלך תקופת מגוריו של האח ציון בדירה התקיימו בה מספר בדיקות 'מעגל' שהן בדיקות אכלוס וגבייה. בכל אותן בדיקות צוין כי בדירה מתגורר אדם אחד. כך גם תשלומי דמי השכירות לדירה נעשו בהנחה שמגורר בה אדם בודד. לדידה של באת כוח משרד השיכון לא נפל כל פגם בהסתמכות על הנוהל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לא מצאתי כל ממש בעתירה. התשתית העובדתית שהונחה לפני ועדת האכלוס על ידי העותר בכתב ידו הייתה ברורה ולא השתמעה לשני פנים. העותר לא התגורר בדירה מאז שנת 1984 ולפיכך לא שהה בה עם האם בשנים שלפני עזיבתה את הדירה למוסד הסיעודי ולא שהה בה עם אחיו ציון עובר למחלתו. לכך יש להוסיף את העולה מדו"חות המעגל ואת הנלמד מתשלום שכר הדירה. מכאן שהעותר אינו יכול להיחשב כדייר ממשיך על יסוד הדברים שהוא עצמו כתב. הנה כי כן, התיאור העובדתי שהוצג בעתירה אינו עולה בקנה אחד עם הדברים שכתב העותר בבקשה.