עת"מ 1207-04-13 טויל ואח' נ' משרד הפנים

עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיב, הדוחה את בקשתם של העותרים למתן אשרת כניסה לארץ לעותרת 2, נתינת הפיליפינים, מכוח נישואיה לעותר 1, אזרח ישראלי, והסדרת מעמדה בישראל בהתאם להוראות "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי", נוהל מס' 5.2.0008 (להלן: "הנוהל").

הרקע העובדתי

העותרת, נתינה זרה מהפיליפינים, בת 38, נכנסה לישראל לראשונה ביום 29.4.05 באשרת עבודה מסוג ב/1 כעובדת בענף הסיעוד. אשרתה הוארכה מעת לעת, עד ליום 5.6.07. לאחר מכן, המשיכה לשהות בישראל שלא כדין.

ביום 13.7.08 הגישו העותרים בקשה למעמד מכוח יחסיהם הזוגיים, בהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים לרבות בני אותו מין", בטענה כי הם מקיימים חיים משותפים. לאחר ראיון שנערך לעותרים ולאור ההתרשמות החיובית ממנו, העניק המשיב לעותרת אשרת ב/1, שעמדה בתוקפה עד ליום 7.11.09.

ביום 24.12.09 נערך לעותרים ריאיון נוסף לבחינת כנות הקשר. אולם, נוכח התרשמות שלילית וסתירות שעלו במהלך הראיון, החליט המשיב על הפסקת ההליך ודרש את יציאתה של העותרת מהארץ.

כנגד החלטה זו הגישו העותרים ביום 14.4.10 עתירה מנהלית, אשר נמחקה, לאחר שהוסכם בין הצדדים כי המשיב יערוך לעותרים ראיון נוסף לבחינת הקשר, וכן, כי יהיה באפשרותם להמציא מסמכים נוספים המעידים על כנות הקשר.

במסגרת הראיון שנערך ביום 1.3.11, מסרה העותרת כי היא גרושה מאז שנת 2003. כמו כן, העידה כי יש לה בן אחד מנישואיה הקודמים, המתגורר בפיליפינים עם סבתו ועתיד לעבור לחזקת אביו (נספח ג' לעתירה).

ביום 7.8.11, ניתנה החלטתו של המשיב, בה נקבע: "בני הזוג חיים כנראה באותה הדירה, אך ההתרשמות שהם חיים כשותפים ולא כבני זוג, וזאת לאור העובדה כי עלו סתירות בנושא חיי היום יום ובקיאות כל אחד בחיי השני" (נספח ה' לעתירה). יתרה מזאת, לחובת העותר רישום פלילי, ממנו עולה כי קיימים תיקים תלויים ועומדים כנגדו בגין חשד לביצוע עבירות פליליות. לפיכך, ולנוכח המסקנה שהשניים אינם מקיימים מרכז חיים משותף, דחה המשיב את בקשתם והורה לעותרת לצאת את הארץ תוך 14 יום.

ביום 16.12.11 הורחקה העותרת מישראל, הואיל ושהתה בארץ שלא כדין. טרם הרחקתה, הציגה העותרת בפני הממונה על ביקורת הגבולות, חוזה נישואין, ממנו עולה כי נישאה לעותר ביום 14.11.11. עוד צוין בחוזה הנישואין, כי העותרת גרושה, דתה מוסלמית ואזרחותה פלסטינאית (נספח ז' לתגובה המקדמית לעתירה).

בהמשך, ביום 3.4.12 הגיש העותר בקשה נוספת למעמד בישראל עבור העותרת, מכוח נישואיהם. בתמיכה לבקשתו, צירף העותר מסמכים, בין היתר, תעודת יושר שהונפקה במנילה מיום 13.2.12, לפיה העותרת רשומה כנשואה, וכן, תעודת פטירה של בעלה מנישואיה הקודמים מיום 19.1.10 (נספחים ט'-י' לתגובה המקדמית לעתירה).

ביום 7.8.12 התבשרו העותרים כי בקשתם למעמד לעותרת בישראל מכוח נישואיהם, נדחית. בהחלטתו, קבע המשיב כי הבקשה נראית "כניסיון להונות את מדינת ישראל באמצעות נישואין פיקטיביים שכל מטרתם היא קבלת מעמד בישראל" (נספח י' לעתירה).

העותרים הגישו ערר על החלטה זו, אשר נדחה ביום 19.9.12, לאור התרשמות שלילית כי אין מדובר בקשר זוגי וכן.

כנגד החלטה זו, הגישו העותרים השגה לוועדת ההשגה, אשר נדחתה ביום 17.1.13 על ידי יו"ר הועדה, עו"ד דותן ברגמן. בהחלטה נקבע כי, בנסיבות המתוארות, מסרו העותרים מסמכים כוזבים אשר מצדיקים את דחיית הבקשה. כמו כן, העותרים לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש לצורך מתן מעמד לעותרת בישראל. מסקנתה של וועדת ההשגה הייתה כי: "החלטת המשיב לפיה לא יותר למשיגה להיכנס לישראל לצורך 'ההליך המדורג', או בכלל, הינה סבירה, והמשיגים לא הצביעו על כל פגם מנהלי או אחר שנפל בה" (נספח יד' לעתירה).

מכאן, העתירה שלפניי.

ביום 1.10.13, לאחר שבחנתי את טיעוני ב"כ הצדדים והנמקותיהם, הורתי למשיב לשוב ולבחון את טענות העותרים באשר לכנות הקשר וכן את המסמכים שהוגשו מטעמם, ולאחר מכן, לשוב ולשקול את הבקשה להסדרת מעמדה של העותרת.