עת"מ 11511-12-14 פאעור נ' מ. מ. שעב

העתירה בתמצית:

בפני עתירה שעניינה בהליכי גביה מנהליים בנוגע לחובות בגין אי תשלום ארנונה אשר ננקטים נגד העותר על ידי המשיבה, מועצה מקומית שעב. העותר מבקש להכריז כי כל החובות הנדרשים ממנו על ידי המשיבה בגין השנים 2005 - 2007 בטלים ומבוטלים, שכן לטענתו יתרת החוב האמורה התיישנה.

למען הסדר יצוין כי ביחד עם העתירה הוגשה בקשה לסעד זמני שעניינו בהפסקת הליכי גביה מנהלית שננקטו כנגד העותר. בית המשפט קבע דיון בבקשה לסעד הזמני. המשיבה הגישה כתב תשובה ובדיון בבקשה לסעד הזמני הסכימו ב"כ הצדדים כי כתב התשובה שהוגש לקראת דיון זה יחשב ככתב תשובה לעתירה וכי הדיון יתיחס לעתירה עצמה ולא ייוחד לדיון בעניין הבקשה לסעד הזמני. בהתאם טענו הצדדים את טענותיהם בעתירה עצמה.

עוד יצוין כי לאחר שנשמעו טענות ב"כ הצדדים, ביום 25/1/15 בשעות אחה"צ, ניתה להם ארכה של יומים להודיע לבית המשפט אם הגיעו לכלל הסדר. לבית המשפט לא נמסרה כל הודעה נכון להיום, יום 28/1/15 שעה 17:12. בנסיבות אלו יינתן פסק הדין.

כפי שיובהר, דינה של העתירה להדחות. אפרט להלן.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

העותר טוען כי ביום 14.8.14 פנה למשיבה בכדי להסדיר את החובות הרובצים על הנכס אשר בחזקתו, והממוקם בתחומה של המשיבה. נטען כי העותר הסדיר את תשלומי הארנונה וחובות אחרים שרשומים על שמו בספרי המועצה וזאת לגבי השנים 2007 ועד 2014. נטען כי בעת הסדרת החובות לא הוזכר בפניו החוב הנטען על ידי המשיבה, לגבי השנים שקדמו לשנת 2008, ורק ביום 15.10.14, לאחר הסדרת החובות על ידו, נשלחה לעותר התראה בעניין חוב זה. נטען כי החובות הנטענים התיישנו. עוד נטען כי על פי הנחיות היועמ"ש על הרשות לפתוח בהליכי גביה מנהליים תוך זמן סביר שהוא קצר מתקופת ההתיישנות, פרק זמן שלא יעלה על שלוש שנים, ובעניינו של העותר מדובר בשיהוי ארוך וחמור. נטען כי במשך שלוש השנים האחרונות המשיבה לא פנתה לעותר בכל פניה או דרישה בקשר לחובות שבנדון ולכן יש לקבוע כי חובות אלה התיישנו והינם מבוטלים.

המשיבה טוענת כי מדובר בחוב ארנונה עבור השנים 2005 – 2007 על סך 27,636 ₪ וכי היא שלחה לעותר דרישות תשלום שונות, לפחות פעם בשנה, ואף ביצעה עיקולים ועיקולים ברישום על מנת לגבות חובות אלו. המשיבה צירפה פירוט של פעולות הגביה שבוצעו ודרישות התשלום שנשלחו בעניין החובות הנ"ל. מפירוט זה עולה כי בין השנים 2008 – 2014 בוצעו פעולות גביה, ביניהן עיקולים ועיקולים ברישום, וכן נשלחו דרישות תשלום בנוגע לחובות הנ"ל. לחלק מפעולות הגביה ודרישות התשלום צורפו גם אסמכתאות. נטען כי המשיבה פתחה בהליכי גביה מנהליים בטרם חלפה תקופת ההתיישנות והמשיכה וממשיכה בהם, כאשר העותר הינו סרבן מס המתחמק מתשלום חובו. על כן נטען כי החוב לא התיישן והליכי הגביה שננקטו על ידי המשיבה עוצרים את מרוץ ההתיישנות. כן נטען כי העותר העלים מעיני ביהמ"ש את העובדות הנ"ל ולכן פנה לביהמ"ש בידיים לא נקיות ויש בכך משום הצדקה לדחות את העתירה.

המשיבה טוענת כי פעלה כדין, בסבירות וכפי שמתחייב ממנה ונקטה בכל הפעולות שיש בכוחן להפסיק את מרוץ ההתיישנות של החוב הרובץ על שכמי העותר עבור השנים 2005 – 2007 ולכן אין מקום לטענת ההתיישנות והעתירה מחוסרת כל עילה. נטען כי יש לדחות את העתירה הן מחמת חוסר ניקיון כפיים והן לגופה. כן נטען כי דין העתירה להידחות גם בשל אי צירוף משיב רלוונטי שכן הייתה חובה להגיש את העתירה נגד מנהל הארנונה במועצה אך היא הוגשה נגד המועצה בלבד. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה בשל עשיית דין עצמי שכן נהוג ומקובל לשלם תחילה את הסכום המגיע ובמידה שיתברר שהוא שולם בטעות או ביתר אזי הרשות המקומית תדאג להשיבו, אך העותר לא עשה כן. כן נטען כי יש לדחות את העתירה בשל קיומו של אינטרס ציבורי ממשי שלא ליתן "פרס" למי שמצליח להתחמק מתשלום חובותיו במשך שנים רבות.