העתירה
1.לפניי עתירה מינהלית נגד החלטתו של משיב 2, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, להורות על פיטוריו של העותר משירות המשטרה, מחמת אי-התאמה לשירות; זאת, בעקבות חקירתו במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בחשד לביצוע עבירה של גניבה ממעביד, שבגדרה הודה כי נטל לביתו ארבעה מחשבים ניידים שהִנם רכוש משטרתי, ועשה בהם שימוש אישי במשך למעלה משנה. עוד מופנית העתירה נגד החלטתו של משיב 1, המפקח הכללי של משטרת ישראל, אשר דחה את ערעורו של העותר על ההחלטה הנ"ל של משיב 2. העותר טוען, כי לא קמה עילה לפטרו בשל חשד לביצוע עבירה של גניבה, הואיל ולא ביקש לשלול את המחשבים לצמיתות והתכוון להחזירם; כי ההחלטה לפטרו חורגת ממתחם הסבירות, היות שלא ניתן בהן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות; וכי מדובר בהחלטה בלתי מידתית, שכן אין מקום להורות על הסנקציה החמורה של פיטורים, בנסיבות העניין.
הרקע העובדתי
2.העותר, יליד שנת 1965, התגייס למשטרת ישראל בשנת 1986, ועובר לקבלת ההחלטה נושא העתירה שירת באגף התכנון במשטרה, בדרגת רס"מ; ובכלל זה שימש בתפקידי לוגיסטיקה, מִנהלה ותִקצוב. במרוצת השנים זכה העותר להערכות תקופתיות חיוביות, וכן לתעודות הוקרה ומכתבי הערכה.
ההחלטה העומדת בלב עתירה זו, להורות על פיטוריו של העותר, נתקבלה על-יסוד תשתית עובדתית שאינה במחלוקת. במהלך שירותו במשטרה, נטל העותר לביתו ארבעה מחשבים השייכים למשטרת ישראל – שלושה מחשבים ניידים ומחשב לוח (אייפד) – אשר היו בחזקתו בביתו, במשך למעלה משנה (להלן – המחשבים). עוד אין חולק, כי בתקופה זו נעשה שימוש אישי במחשבים, בין-היתר על-ידי ילדיו של העותר; וכי העותר לא השיב את המחשבים, אלא שהם נמסרו למשטרה על-ידי רעייתו של העותר, בזמן שהשניים היו בהליכי גירושים.
3.ביום 26.12.12 נחקר העותר במח"ש, בחשד לביצוע עבירה של גניבה ממעביד ביחס לארבעת המחשבים, והודה כי המחשבים היו בחזקתו במשך תקופת בת למעלה משנה, וכי ילדיו עשו בהם שימוש. הוא טען, בין-השאר, כי נטל את המחשבים לצורכי עבודה, "כדי להתקין עליהם אינטרנט", אולם לא הכחיש שנעשה בהם שימוש אישי, בין-היתר על-ידי ילדיו; ולגרסתו, פעל בהתאם לנוהג הקיים במשטרה, שבגדרו נטילת ציוד משטרתי לצורכי עבודה ולשימוש אישי – נעשית במשטרה כדבר שבשגרה. העותר הבהיר, כי אין מדובר בגניבה, הואיל והוא "חתום" על המחשבים, קרי – ברישומי המשטרה מופיעים המחשבים בחזקתו, ולכן נהיר כי התכוון להחזירם. בהקשר זה הדגיש, כי הוא "חתום" על מחשבים רבים אשר אינם נמצאים בחזקתו, הואיל ונמסרו על-ידו, במסגרת תפקידו, למספר רב של שוטרים לצורכי עבודתם – שכן זה היה נוהל העבודה עד לכניסתה של מערכת ממחושבת להשאלת ציוד משטרתי; ולא ניתן לייחס לו עבירה של גניבה בנוגע למחשבים הללו. באשר לשאלה מדוע לא החזיר את ארבעת המחשבים למשטרה, השיב העותר, כי כשנה עובר לחקירתו הראשונה, עזב את ביתו – שבו נמצאו המחשבים – לנוכח הליכי גירושים קשים; וכי מאז לא שב לבקר בבית, מתוך חשש שרעייתו תנצל זאת ותגיש נגדו תלונות שווא במשטרה. לבסוף ציין העותר, כי יכול שהפעיל שיקול דעת שגוי, הן בנוגע לנטילת המחשבים והן בכל הקשור לאי-החזרתם, ותלה זאת בנסיבות אישיות שפקדו אותו; ובכללן – הליכי הגירושים האמורים, בשים לב לכך שהיחסים בין בני הזוג עלו על שרטון עוד טרם עזב את ביתם.
4.ביום 18.3.13 הוצא העותר לחופשה כפויה, וביום 4.4.13 נערך לו ראיון לפני קמ"ד אמצעים מינהליים, לנוכח החקירה שהתנהלה נגדו במח"ש בגין חשד לביצוע עבירה של גניבה ממעביד, אשר "עולה כדי קלון, מעידה על אי התאמתך לשרת בארגון, ומגבשת לכאורה עילה לפיטורך מהחיל"; כפי שצוין במסמך הפתיח לראיון. יוער, כי פרוטוקול הראיון הנ"ל נערך בכתב יד, על-גבי מסמך הנושא תאריך 4.4.13, בעוד שעל מסמך הפתיח מופיע התאריך 19.3.13; אולם, בכתב-התשובה הובהר בהקשר זה, כי הפתיח הוכן מראש והועבר לעותר מבעוד מועד, על-מנת שיוכל להיערך לראיון. בעת הראיון חזר העותר על הטענה לפיה לא ביצע עבירת גניבה, וכן על הסיבה שבעטיה נמנע, לגרסתו, מהשבת המחשבים למשטרה מאז תחילת הליכי הגירושים. בנוסף ציין העותר, כי נקלע למצב נפשי קשה לנוכח הסכסוך עם רעייתו וכן בשל פטירת אִמו במועד סמוך לכך; כי אירועים אלו השפיעו על שיקול דעתו, הן בעצם נטילת המחשבים לביתו והן בכך שלא החזירם; וכי אלמלא התרחשו אירועים אלו – היה משיב את המחשבים למשטרה מזמן. הוא חזר וטען, כי נטילת מחשבים מחוץ לתחום המשטרה – היא עניין שבשגרה, ובעניין זה הציג חוזר שפורסם על-ידי קצין המחשוב סמוך לפני מועד הראיון, שבו התבקשו שוטרים המחזיקים מחשבים בביתם למסור את המספרים הסידוריים שלהם, לצורכי רישום וארגון; ולפיכך גרס כי פעל "כמו כולם". לנוכח זאת טען, כי ככל שהמשטרה מבקשת לשנות את הנוהג הקיים, אין לעשות זאת "על גבו"; בפרט לנוכח העובדה ששירת במשטרה במשך 27 שנים, ושירותו היה ללא רבב.
5.ביום 26.5.13 זומן העותר לחקירה נוספת במח"ש, ובה חזר, בין-היתר, על עיקרי הדברים שלעיל. כאשר עומת העותר עם הטענה, לפיה מפקדיו העידו במח"ש שלא היה זה מתפקידו "להתקין אינטרנט" על מחשבים, ציין, כי ביצע הרבה פעולות מחוץ למסגרת תפקידו, בידיעת הגורמים הרלבנטיים, משום שהיה "מגדיל ראש". כשציינה לפניו החוקרת, כי עיון במחשבים מלמד שנעשה בהם שימוש אישי על-ידי העותר ובני משפחתו החל משנת 2010, השיב הלה כי יכול שממועד זה נטל את המחשבים לביתו לפרקי זמן קצובים והשיבם למשטרה, לסירוגין.
6.ביום 10.7.13 החליט משיב 2, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (להלן גם – ראש אמ"ש), לפטר את העותר מהשירות במשטרה, לאחר שעיין בממצאי החקירה נגד העותר וכן בהמלצות הגורמים הצריכים לעניין, כמו-גם בטיעוני העותר, כפי שנשמעו בראיון מיום 4.4.13. בהחלטה צוין כדלהלן: "החלטתי התקבלה לאחר ששקלתי את המעשים והעבירות המיוחסים לך, המעידים על אי התאמתך לשירות, ואת הפגיעה באמון הציבור במשטרה בעצם המשך שירותך. אני רואה בחומרה רבה את הימצאותו של ציוד משטרתי יקר ערך, משך תקופה ארוכה, בביתך. עולה כי ציוד זה שירת את צרכיהם של בני ביתך וכי לא בוצעה בו כל עבודה משטרתית. החלטתי התקבלה לאחר שבחנתי את טיעוניך בשימוע, לפיהם לא התאפשר לך להשיב את הציוד המשטרתי יקר הערך למקומו בשל מצב אישי קשה אליו נקלעת. לאחר ששקלתי את בקשתך להתחשב בטיב שירותך החיובי, מצאתי שאין מנוס מסיום שירותך בחיל. בנוסף, בחנתי את טענתך לפיה נטלת את המחשבים על מנת להתקין בהם אינטרנט, ומצאתי שהדבר אינו במסגרת תפקידך, ועשית כן, מבלי שיידעת את קצין המחשוב בכך" (ההדגשות אינן במקור).