עת"מ 11181-11-15 נאסר נ' הועדה המרחבית לתכנון ובניה "בקעת בית הכרם" ואח'

ביום 2.12.15 החלטתי בבקשת העותר למתן אורכה להגשת העתירה, לאור הסכמה כללית של המשיבים שהגיבו, כי הבקשה תידון בעת הדיון בעתירה. זאת, לפני שראיתי את תגובת המשיבים 1,3,4, שמסתבר שהוגשה ביום 1.12.15, לפני החלטתי. על כן, ביום 8.12.15 החלטתי שכאשר אראה את התגובה של המשיבים 1,3,4 לבקשה, אתן החלטה נוספת. ואכן, לאחר שראיתי את התגובה, החלטתי ביום 10.12.15 שנדרשת תגובת העותר, וזו אכן ניתנה.

בקשת העותר להארכת מועד הוגשה מאחר שהעתירה הוגשה ביום 4.11.15 בגין החלטה מיום 15.7.15, שאותה לטענת העותר קיבל ביום 13.8.15, ובגין המלצת ועדת האיתור שניתנה עוד קודם לכן, שאותה לטענת העותר קיבל ביום 26.8.15.

אני דוחה את טענת העותר שיש לראותו כמי שקיבל את ההחלטה במלואה רק ביום 26.8.15. העותר קיבל את ההחלטה מיום 15.7.15, במלואה, ביום 13.8.15, כפי שאישר בעצמו. העובדה שקיבל את המלצת ועדת האיתור שקדמה להחלטה ביום 26.8.15 אינה דוחה את מועד קבלת החלטת המשיבה 1, העומדת בפני עצמה. המלצת ועדת האיתור אינה חלק מהחלטת המשיבה 1, אלא היא אחד הכלים שבהם השתמשה המשיבה 1. לטענת העותר, מועדים אלה נופלים בתוך פגרת בית המשפט, ועל כן, המועד האחרון להגשת העתירה הוא 28.10.15, 7 ימים לפני הגשת העתירה.

המשיבה 1 הציגה ראיות לכך ששלחה גם לעותר ביום 16.7.15 הודעה על בחירת יועץ משפטי אחר. העותר צודק בטענתו, שלא נאמר בהודעה מי נבחר, ואין זו הודעה על קבלת החלטה לבחור בעו"ד אסדי. לעומת זאת, העותר קיבל גם את הודעת עו"ד עלי בבקשה למחיקת צו המניעה, שבה אמר שעו"ד אסדי נבחרה ככל הנראה ליועצת משפטית. מכאן, שכבר ביום 16.7.15, לפני הפגרה, ידע על ההחלטה מיום 15.7.15. לפי התקנות, המועד אינו נמדד מהמצאת ההחלטה, אלא מהמועד המוקדם יותר שבו נודע לעותר עליה. המועד האחרון בהתחשב בפגרות הוא איפוא 18.10.15.

העותר טוען שפנה למשיבה 1 בדרישה לביטול המינוי, בגדר "מיצוי הליכים" אך לא נענה, וכן פנה לגורמים אחרים בבקשה למידע, ולכן לא ניתן לומר שקיבל את ההחלטה ביום 28.10.15. אני דוחה טענה זו. פנייה לביטול ההחלטה, ופנייה לקבלת מידע אינן מאריכות את המועד להגשת העתירה. על העותר להגיש את עתירתו במועד, גם אם המשיבה לא ביטלה את החלטתה, וגם אם אחרים, שלא קיבלו את ההחלטה העיקרית, לא מסרו מידע.

העותר טען, שטענותיו היו עתידות להתברר במסגרת עתירת עו"ד עלי, שבה כלל בתשובתו את טענתו העיקרית. לדבריו, בית המשפט קבע שהטענה תתברר בעת הדיון בעתירה, אך העותר חזר בו מעתירתו והעתירה נמחקה ללא דיון, ולמחרת הגיש את העתירה. לטענתו, כל עוד התבררה עתירת עו"ד עלי, לא היה צורך בהגשת עתירתו של העותר. העותר נמנע מלציין בבקשתו, כי התשובה בעתירת עו"ד עלי הוגשה על ידו ביום 1.11.15, לאחר המועד שבו היה עליו להגיש עתירתו, ואני דוחה את טענתו כאילו יש לייחס משמעות כלשהיא לכך שבית המשפט החליט "לבירור בדיון", דהיינו שטענותיו בתשובה ידונו בעת הדיון בעתירה. כך היה גם אילו לא החליט בית המשפט דבר.

העתירה שהגיש עו"ד עלי בעת"מ 10549-07-15 ביום 6.7.15 לא היתה כנגד החלטת המשיבה 1 (שהתקבלה לאחר מכן) למנות את עו"ד אסדי כיועצת משפטית, אלא כנגד השתתפותו של עו"ד ד"ר עופר גוט בועדת האיתור. ממילא, השאלות הנדונות בעתירה זו לא היו נדונות באותה עתירה, ושווא טענת העותר שציפה שטענותיו ידונו במסגרת הדיון בעתירה אחרת.

יתר על כן, במסגרת הדיון בעתירה, ביקש העותר ביום 13.8.15 להורות למשיבה 1 להמציא לו את החלטתה על מינוי תובע ויועץ משפטי. בית המשפט החליט שאין בסיס לבקשה, וכי על העותר, שהיה משיב באותה עתירה, להתייחס לתוכן העתירה.

העותר טען, שלמרות האיחור הקל (7 או 17 יום) בהגשת העתירה, יש לו הסבר סביר וטעמים מיוחדים להגשתה במועד שבו הוגשה. זאת, משום שאין בהגשתה שיהוי אובייקטיבי, שיהוי סובייקטיבי, ודחיית העתירה על הסף פוגעת בשלטון החוק. העותר לטענתו לא ויתר על זכויותיו, והביע את עמדתו במכתבים ובתשובה לעתירת עו"ד עלי. כמו כן, הוא פנה למשיבה אחרי הגשת העתירה ודרש לא לחתום הסכם עם עו"ד אסדי, אך נענה שהמידע שברשותו לא נכון, ומכל מקום, תקופת ההעסקה היא קצרה כאשר מדובר בהחלטת מינוי פסולה. עוד טען, שהעתירה מעלה שאלות של שלטון החוק, טוהר מידות ומינהל תקין, כאשר עו"ד אסדי נבחרה לתפקיד יועצת משפטית לועדה המקומית, בעוד היא פסולה מלכהן כתובעת על רקע עברה המשמעתי, וועדת האיתור לא שקלה זאת, אלא הסתירה מהמשיבה 1 את עברה של עו"ד אסדי.