עת"מ 10904-05-16 עמותת הכיפה הדרוזית ע.ר. 580453454 נ' מועצה מקומית עוספיא

1.עתירה זו הוגשה, מבלי שיפורט בה מה ההחלטה שעליה מוגשת העתירה, ומתי פורסמה, או קיבלה אותה העותרת, או נודע לה עליה, כמצוות תקנה 5 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000. על כן, ביום 16.5.16, ציוויתי על העותרת לפרט כאמור.

2.בהתאם להחלטתי הגישה העותרת הודעה, אך הודעה זו לא פרטה מה ההחלטה עליה מוגשת העתירה, ומתי פורסמה או הגיעה לידיעת העותרת. במקום זה פירטה שורה של החלטות, שהאחרונה שבה היא מיום 10.11.14.על כן, לאור תקנה 3 לתקנות סדרי הדין, הקובעת שיש להגיש עתירה ללא שיהוי "ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימיום מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם, קבעתי בהחלטתי מיום 25.5.16, שאין ספק שמיום 10.11.14 עד הגשת העתירה ביום 4.5.16 חלפו יותר מ- 45 ימים. על כן, ניתנה לעותרת אפשרות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת העתירה. זו הבקשה שהחלטה זו ניתנת בה.

3.בבקשת הארכה הודיעה המבקשת לראשונה, כי ההחלטה שעליה מוגשת העתירה היא החלטת מליאת המשיבה מיום 7.1.13, במסגרתה הוחלט להקצות קרקע לעמותה העותרת שעד היום לא בוצעה, כי ראש המועצה מסרב למלא אחר החלטת המליאה. נציג העותרת היה נוכח באותה ישיבה, שעל ההחלטה שהתקבלה בה, כך נטען, מוגשת העתירה, ולכן העותרת ידעה על ההחלטה ביום 7.1.13. מכיוון שחלפו יותר מ- 45 ימים, ביקשה העותרת אורכה להגשת העתירה.

4.העותרת נימקה את בקשתה בטענה העובדתית, שמיום מתן ההחלטה ,ו/או מיום אי קיום ההחלטה" ועד כתיבת העתירה פנתה אל המשיבה פעמים רבות כדי לקיים את ההחלטה ולהקצות לה את הקרקע כמתחייב מישיבת המליאה, אך כל הפניות נתקלו בהתחמקות וסירוב. העותרת ציינה פניות בימים 21.9.14, 23.12.14 ו- 10.11.14, וציינה שהעתק מהפנייה מצורף לבקשה, אך לא צירפה דבר. עוד טענה המבקשת טענה עובדתית, שלא הגישה את העתירה במועד, בשל הבטחות המשיבה, שההקצאה נמצאת בשליבה הסופיים והבטחות שווא של המשיבה "ו/או הנחיות של הממונה על המחוז". נטען, כי הבקשה מוגשת ללא תצהיר ומסתמכת על עובדות כתב העתירה. זה המקום לציין, שגם העתירה לא נתמכה בתצהיר.

5. בתשובה טענה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, עקב העדר תצהיר נילווה לבקשה, בניגוד לתקנה 37. מכיוון שגם לעתירה לא צורף תצהיר, אין הבקשה נסמכת על שום תצהיר. לגופו של ענין נטען על ידי המשיבה, כי לפי ההלכה הפסוקה, טענת שיהוי הנטענת נגד עתירה מינהלית מצריכה בחינה של 3 יסודות: השיהוי הסובייקטיבי; השיהוי האובייקטיבי; מידת הפגיעה בשלטון החוק אם טענת השיהוי תתקבל. לגבי כל אחד מיסודות אלה, טענה המשיבה את טענותיה.

6.העותרת לא השיבה לתשובת המשיבה. התוצאה היא בין היתר, שלמרות הטענה הנרחבת על כך שאין להגיש בקשה ללא תצהיר, וכי הטענות העובדתיות לא הוכחו, לא מצאה העותרת לנכון לתקן זאת על ידי הגשת תצהיר כלשהוא. למרות זאת, אדון בבקשה, ולא אדחה אותה על הסף, אך לא אקבל טענות עובדתיות, מאחר שלא נתמכו בתצהיר.

7.אני מקבל את טענת המשיבה, שניתן ללמוד מהתנהגות העותרת על שיהוי סובייקטיבי. כאמור, העותרת טענה, ולא הוכיחה אף לכאורה, שהיו לה פניות רבות, מהן ציינה 3 פניות. אף אילו היתה העותרת מוכיחה פניות אלו, הפנייה האחרונה הנטענת (אפילו לעתירה לא צורפה פנייה כזו) היא מיום 23.12.14, ומאז ועד הגשת העתירה חלפו כשנה וחצי, ללא פנייה כלשהיא, אפילו נטענת. להסיר ספק, אני דוחה את הטענה הערטילאית והבלתי מוכחת בדבר "הבטחות המשיבה ו/או הנחיות של הממונה על המחוז". מכאן, שאף לפי טענות העותרת, חל שיהוי סובייקטיבי בהגשת העתירה.

8.אני מקבל גם את טענת המשיבה, שהעותרת ידעה, כעולה מהמסמכים שהגישה שנערכו בסוף 2014, עליהם היא מסתמכת, שהליך ההקצאה טרם הסתיים, וההחלטה מיום 7.1.13 לא היתה החלטה על הקצאה, אלא היה צורך בהחלטת ועדת ההקצאות, שלאחריה תתקבל החלטה במליאת המועצה של המשיבה, שלאחר מכן תפורסם, ולאחריה תבוצע ההקצאה. כך נאמר גם במסמכים של העותרת מסוף 2014.

9.אני מקבל את טענת המשיבה, כי העתירה מוגשת על בסיס ההנחה שהוחלט במליאת המועצה על הקצאה בינואר 2013. בהנחה כזו, מאז ועד עתה חלו התפתחויות שונות, על בסיס ההנחה שלא היתה הקצאה, ובין היתר עבודתה של ועדת ההקצאות, העושה עבודתה על בסיס ההנחה המנוגדת לעתירה, שההחלטה מינואר 2013 לא היתה החלטת הקצאה. על כן, התקיים היסוד של השיהוי האובייקטיבי, שעניינו הפגיעה באינטרסים של צדדים נוגעים בדבר נוכח האיחור בהגשת העתירה.