עת"א 9291-06-16

1. עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים (להלן "הועדה") מיום 30.5.2016ׂ בוש"ר 51379-01-16, אשר הורתה על שחרורו על תנאי של המשיב.

2. המשיב מרצה מאסר ראשון בן 25 שנים, בגין עבירות הריגה, נשיאת נשק שלא כדין, שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות צבא, הוצאת נשק ורכוש מרשות הצבא החזקת נשק וסחר בנשק.

3. כמפורט בכתב האישום המתוקן, קשר המשיב במהלך חודש פברואר 1998 קשר עם אביו לשדוד תחנת דלק. לשם כך, גנב נשק ותחמושת מבסיס צבאי בו שירת. ביום השוד המתוכנן, יצאו המשיב ואביו לשדוד תחנת דלק, תוך שהחליטו כי "לא משאירים עדים". הם עשו שימוש בציוד הצבאי הגנוב, ותוך הסתרת הפנים ביצעו שוד באיומי נשק. לאחר שנטלו את הכסף מקופת התחנה, הורו השניים לעובד התחנה לשכב על בטנו ואז ירה כל אחד מהם בראשו. המשיב ואביו נתפסו כעבור שנה מיום ביצוע העבירות. האב הורשע ברצח, המשיב הורשע בהריגה.

תחילת ריצוי מאסרו של המשיב היתה ביום 2.2.1999. מועד תום ריצוי 2/3 ממאסרו (בניכוי מנהלי) חלף ביום 16.4.2015 . מועד תום ריצוי מאסר צפוי לחול ביום 1.2.2024.

4. ביום 13.4.2015 התקיים דיון ראשון בבקשת המשיב לשחרור על תנאי ממאסר. נתבקש אבחון פסיכודיאגנוסטי. ביום 30.7.2015 הורתה הועדה על הגשת דו"ח רש"א מעודכן שיתייחס לנושא השיקום הפרטני וכן לדו"חות מעודכנים. ב-18.1.2016 נערך דיון לגופו של עניין בסיומו הורתה הועדה על קבלת חוו"ד רש"א מפורטת יותר באשר לדרכי הטיפול, עמדת הקורבן וחוו"ד עו"ס עדכנית.

במהלך הדיון הוגשו לועדה ידיעות מודיעיניות שליליות בעניינו של המשיב, המלמדות על התנהגותו השלילית בזמן מאסרו. מדיווח מנהל הכלא עולה כי ב- 4.1.16, נרשמו לחובת המשיב עבירות משמעת, בין היתר בשל התנהגות כוחנית.

כמו כן הונחו חוות דעת בפני הועדה כדלקמן:

מדיווח מפקד בית הסוהר עולה כי המשיב משולב בסבב חופשות, ללא עבירות משמעת. קיים בעניינו חמ"ן התנהגות שלילית.

עפ"י חוו"ד גורמי הטיפול מיום 23.3.2016 – החל המשיב בשיקום פרטני. בתחילה שימש דוגמא לקבוצה כשהיה בין הראשונים להיחשף. עם הזמן פחת האמון שלו בקבוצה ככתובת טיפולית, והוא הביע אכזבה מהרמה הטיפולית של הקבוצה. הוכיח יכולות תעסוקתיות גבוהות לאורך זמן באגף השיקום. גורמי הטיפול התרשמו כי המשיב עבר תהליך משמעותי של הרחבת היכולת לתת אמון ולהסתכלות מורכבת על החיים, לקיחת אחריות מלאה על מעשיו והבעת חרטה ואמפטיה כלפי הקורבן.

מאבחון פסיכולוגי עולה כי בולטת הדחקת קשיים רגשיים תוך הצגת תמונה אמוציונאלית נורמטיבית וחיובית באופן לא מציאותי. למרות הטיפול לא ניתן לשלול עמדות חברתיות שליליות או קשיים נפשיים. ההתרשמות היא ממשיב אימפולסיבי כשמסוכנותו נקבעה בחלק התחתון של הטווח הבינוני.