עת"א 7429-10-15 גור(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

כללי

1. העותר מרצה עונש מאסר עולם קצוב ל-45 שנים בגין חטיפתו ורציחתו של הנער ירדן אורון ז"ל, וכן בגין עבירת סחיטה באיומים ועבירה נוספת של חטיפת קטין, וזאת החל מיום 27.6.1980. בשנת 1985 הורשע העותר בעבירת בריחה ממאסר ונדון ל-9 חודשי מאסר נוספים. בין השנים 1995 ועד 2005 יצא העותר לחופשות סדירות, ואלה הוקפאו למשך מספר שנים בשל מידע מודיעיני בעניינו. החל משנת 2010 יוצא העותר לחופשות סדירות, על פי החלטת בית המשפט העליון בדבר החזרתו באופן הדרגתי לסבב חופשות, והוא מסווג לקטגוריה ב-1, המצריכה את אישור המשטרה מדי חופשה, והיא הקובעת את תנאיה.

   טיעוני ב"כ הצדדים

2. נטען, כי העותר הינו אסיר חיובי, היוצא תדיר לחופשות בנות 96 שעות, וכן יוצא לעבודה מחוץ לכלא. גורמי הטיפול בכלא המליצו בעבר על שחרורו המוקדם, אולם ועדת השחרורים המיוחדת שהתכנסה בעניינו דחתה בקשתו לשחרור מוקדם מכיוון שלא עבר הליך שיקום מסודר בתוככי הכלא.

    

   בנסיבות אלה, ביקש העותר למצות הליכי השיקום, ושולב בב/ס מעשיהו בשיקום קבוצתי.

    

   לאחר שהשלים ארבע שנות טיפול קבוצתי, ועבר אבחון פסיכולוגי על ידי קרימינולוג קליני במב"ן, המליצו כל גורמי המקצוע לפני וועדת שיקום מיוחדת על העברתו לשיקום פרטני (דהיינו, יציאה באופן עצמאי לעבודה או למסגרת לימודים משקמת מחוץ לבית הסוהר). דא עקא, ההמלצה לא נשאה פרי כיוון שאחד התנאים לחופשותיו הינו תנאי ערב מלווה, ומשטרת ישראל מסרבת לבקשה להסיר תנאי זה לנוכח יתרת המאסר הממושכת וחומרת העבירות, כמו גם העובדה שהעותר נשפט בעבר בשל בריחה ממאסר.

    

   לפיכך העותר, אשר השלים כאמור לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו, מרצה כבר כ- 5 שנים מתוך תקופת התנאי.

    

   עתירה קודמת על ההחלטה שלא להסיר את תנאי הערב המלווה נדחתה (עת"א 4602-04-14), וכך גם בקשת רשות הערעור (רע"ב 7436/14). יחד עם זאת, הצהרת המשיבה (כפי שאף באה לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט העליון) ולפיה אי שילובו בשיקום פרטני לא תעמוד לו לרועץ בפני ועדת השחרורים אינה עומדת בעינה, כיוון שרש"א אינה מכינה תכנית שיקום לעותר בשל נסיבה זו.

    

   כמו כן נטען, כי החלטה זו הינה החלטה מפלה באשר ישנם אסירים שיתרת מאסרם ממושכת יותר מזו של העותר, ואין בעניינם תנאי של ערב מלווה.

    

   על כך נסובה עתירה זו.